ברשותכם אתחיל בחידה ואחריה טיפ: איך מגיעים לאיטליה במסגרת משפחתית מלאה ל- 10 ימים בדיל הכולל טיסה, לינה והשכרת רכב במחיר של 335 יורו לאדם? התשובה פשוטה – פשוט מזמינים מספיק זמן מראש. ומכאן לטיפ: את הטיסה המיועדת והמיוחדת הזו, סגרנו מול סוכן הנסיעות כבר בינואר כ- 9 חודשים לפני היציאה לחופשה. כן, 9 ״חודשי הריון״ שציפינו להם כמעט כמו ללידת תינוק חדש. הרכב המשפחה כלל – את בעלי ואותי, יחד עם שלושת בנינו (9,6,4) וכן את הוריי ושני אחי. סה״כ 9 אנשים. היעד שבחרנו היה צפון איטליה וליתר דיוק – אגם גארדה. הטיסה יצאה מנתב״ג ונחתה אחרי כמעט 4 שעות בברגמו, שהיא עיר בצפון איטליה, מערבית לאגם גארדה ולכפר הנופש שסגרנו עוד מהארץ. ביציאה משדה התעופה, מיד מצד ימין יש עליה לקומת חברות השכרת הרכב.

טיול קסום בצפון איטליה. צילום: Pixabay
טיול קסום בצפון איטליה. צילום: Pixabay

נהיגה בצפון איטליה

שכרנו רכב עוד מהארץ, המכיל 9 מקומות. חשוב לדעת שבלי רכב כמעט בלתי אפשרי להתנהל באזור זה באיטליה, ומכאן חשיבותו של רכב מאורגן ונוח לנסיעה. הכבישים בלילה חשוכים מאוד, גם אלו שסמוכים לערים גדולות. מי שלא מורגל בנסיעה בחושך, מוזמן לתזמן את השעות שבהם הוא חוזר למקום הלינה, או לחלופין ללון בסמוך לאטרקציה האחרונה שבה מבלים את היום. ממליצה מאוד להביא אתכם מהארץ מתקן להנחת הטלפון כשמופעל עליו ה- GPS, מהסיבה הפשוטה שציוד שכזה לא מגיע עם הרכב שמשכירים , וזה משדרג לחלוטין את חווית הנהיגה. באירופה, ברכבי דיזל, חובה למלא נוזל לטיהור גזים שנפלטים בזמן הנסיעה, בשם AD BLUE או במדינות אחרות נקרא גם ״אוראה״. מי שישכור רכב, תידלק לו נורה בשלב זה או אחר, שמעידה על חוסר בנוזל המדובר. לא להבהל, בכל תחנת דלק ידעו מיד מה להוסיף לכם ובעלות לא גבוהה של כ- 7-10 יורו (תלוי בכמות הנוזל שתצטרכו). לא לשכוח לשמור קבלות ולדרוש מחברת ההשכרה במעמד סיום חוזה השכרת הרכב. קיים הבדל ברור ומשמעותי בין אפליקציית Waze לבין הדרכים במציאות הן במידת המהירות שמותרת לנסיעה – כך שאתם עלולים לראות באפליקציה שמותר לנהוג במהירות של 70 קמ״ש בעוד שהכביש יראה 50 קמ״ש. שימו לב כמובן לתנאי הדרך והוראות הכביש. ואם במהירות עסקינן – כבר כתבו לפני שבאיטליה מקפידים על מהירות, וכן מציבים המון מצלמות, אבל – לא כתבו שבכל קטע דרך יכולות להיות 3 מהירויות שונות, כך למשל – תתחילו את הכביש עם מהירות 70 קמ״ש ותוך זמן נסיעה קצר, אפילו של כמה שניות, תצטרכו להוריד את מהירות הנסיעה ל- 50 קמ"ש ולאחר כמה רגעים שוב המהירות המותרת עולה ל- 70 קמ"ש. היו עירניים לשילוט.

כיכרות על פני רמזורים – ניכר שהאיטלקים מתנגדים לרעיון שמאחורי הרמזור. לאורך כל הכבישים שבהם נסענו נתקלנו ברמזורים בודדים, רוב הדרכים מלאות בכיכרות, בכל הגדלים והמינים.

תשלום חניה במדחנים – בכל עיר שאליה הגענו, נהגנו לשלם במדחני חניה. הכלל המנחה של האיטלקים הוא תשלום של בערך 1.5-2.5 יורו לשעה. חלק מהמקומות דורשים מינימום של שעה, וחלק מהמקומות יגבילו לכל היותר לשעתיים. את הפתק שקיבלתם מהמדחן לאחר התשלום, הניחו על גבי הדשבורד ולא על גבי החלון כפי שנהוג בארץ.

גיר ידני או אוטומט – כאן זו שאלה של בחירה ונוחות אישית כמובן, אבל ההמלצה שלי, לאחר נסיון מר בטיול זה, היא לבחור רק באוטומט גם אם רגילים בארץ לגיר ידני. הסיבה היא בריבוי העליות והסיבובים שבהם תתקלו במהלך הטיול.

ביטוח – רבותי, ביטוח! בתור אשת ביטוח לשעבר, נפלתי בפח. במעמד קבלת הרכב מחברת ההשכרה הוצע לנו ביטוח נוסף על זה שעשינו בארץ, שמבטיח כיסוי ״לכל דבר כולל גניבת הרכב״. הסבר זה התגלה בדיעבד כתרמית, והמהות של הביטוח הסתכמה בשירותי דרך וגרירה. כן יצא לנו להיתקע באמצע היישוב מולינה Mulina הקסום ולהזמין חילוץ וגרר… סיפור ארוך כואב וקשה, שסופו בתביעה ותלונה מול חברת ההשכרה.

כעת, אחרי שתדלקתם, עשיתם ביטוח, התקנתם את כל מה שצריך, הגיע הזמן לצאת לדרך לעבר יעדים קסומים ומרהיבים.

״אם יוצאים, מגיעים למקומות נפלאים״ (דוקטור סוס)

1. ורונה

עיר יפה וגדולה, שנמצאת מערבית מאגם גארדה, אליה הגענו בשעת אחה״צ. צעדנו ברגל לרחוב הראשי לפיאצת ברה Piazza Bra, שם התרשמנו מהארנה של ורונה שיכולה להכיל עד 20 אלף צופים, כשבדיוק היה שם זמר שעשה באלאנס והתכונן להופיע באותו ערב. מה שמיוחד בורונה הם הבתים הצבעוניים ובכלל בכל איטליה תגלו שכל בית צבוע בצבע שמח אחר, וכמו שאמרתי לבעלי, עושה חשק לחזור לישראל ולצבוע את קירות הבית החיצוניים. צעדנו בסמטאות לבית של רומיאו ויוליה, אל תצפו לאיזה אתר מרשים, אלא מרפסת ומתחתיה פסל של יוליה חשופת החזה. האגדה מספרת שמי שנוגע בשדה הימני זוכה לאהבה ומזל. הרחוב ממנו פונים לסמטה נקרא Via Cappello שימו לב שצריך להיכנס לסמטה פנימית כדי לחזות בפסל ובמרפסת לא תטעו אם תלכו אחרי שובל האנשים, תזהו את הסמטה לפי קירות מלאים בפתקי אהבה בדומה לכותל בישראל.

הארנה בורונה. צילום: Pixabay
הארנה בורונה. צילום: Pixabay

2. פארק גארדלנד

הפארק המפורסם, שהוא לונה פארק ענקי וחלום לילדים בכל הגילאים. חקרנו רבות מה המחיר הזול ביותר לפארק כיוון שאנחנו קבוצה גדולה ופערים של יורואים בודדים הופכים להיות משמעותיים בסדר גודל שכזה. לבסוף הגענו לבחור בשם פאולו, שאת פרטיו מצאנו ברשתות החברתיות, והוא מוכר כל כרטיס ב- 26 יורו, פחות 10 יורו לפחות מאשר בכניסה או במבצעים אחרים שנתקלנו בסוכנויות תיירות מקומיות. התשלום מבוצע עבור כל אדם שנכנס לאתר מגובה של מטר ומעלה. בני הקטן בן ה-4 נמדד בארץ וגובהו היה 98 ס"מ. בכניסה לאתר יש מד גובה, ושם גובהו היה בדיוק מטר. לקחו אותו למשרדים הראשיים שם מדדו במד מטר מיוחד ומדויק יותר, והחליטו שבגלל שהוא עם נעליים, אינו צריך לשלם. כך נחסכו לנו 26 יורו ולא התלוננו :) טיפ נוסף שלמדנו בזכות אותו פאולו, הוא שכדי לחסוך את עלות החניה, אפשרי להגיע לפונדק דרכים שנמצא ממש מול האתר, שבו יש חניון גדול, ובית קפה, ואם תקנו קפה ב- 2 יורו תוכלו להחנות את הרכב שם לכל שעות היום. מי שמתעקש, לא באמת בדקו את הרכב, וכנראה שאם לא היינו קונים כלום, לא היו דורשים מאיתנו דבר. אבל ״ברומא התנהג כרומאי״. שם הפונדק Bar Leoni.

הפארק עצום , רחב ידיים, ועמוס במתקנים ובמטיילים למרות שהיום שבו הגענו לפארק היה היום האחרון בעונה (לאחריו האתר פתוח רק בסופי שבוע). מציעה לא לתכנן להגיע לכל המתקנים כי זה כמעט בלתי אפשרי. אם ניתן להגיע עם כמה שפחות תיקים ועגלות – עדיף. מרחק בין מתקן למתקן יכול להיות לפעמים גם כמה דקות הליכה, בתנאים של חוסר סבלנות מצד הילדים וכן מצדכם. מחירי המזון והשתיה כמובן יקרים במיוחד, וגם אם תצטיידו באוכל מהבית, יתכן שהילדים וגם אתם תרצו גלידה או שתיה קרה, או אפילו סתם משחקי מכונות מזל שיש שם בשפע. הכינו את הארנקים. מתקנים מומלצים שאינם מפחידים במיוחד ומתאימים לכל המשפחה: מתקן חללית לבנה שמתצפת על הפארק ונמצא בסמוך למתקני מגלשות הענק המפחידות. מתקן הפרעונים הקרוי גם רעמסס, ובו קרוניות נוסעות על צירי רכבת תוך כדי שאתם יורים קרני לייזר על פסלי מומיות ופרעונים. מתקן של הקרנת סרט 4 מימד – שבו הכסאות זזים ומושפרצים שפריצים של מים בעודכם רואים את הסרט ״סן אנדראס״ שיצא לאקרנים בשנת 2015. במתקנים מסוימים שקלו רכישת קיצור תור בעלות של 6 יורו לאדם, כדי לא לבזבז שעות על מתקן אחד.

בלו טורנדו - רכבת הרים משוגעת. צילום מתוך Wikipedia.org
בלו טורנדו – רכבת הרים משוגעת. צילום מתוך Wikipedia.org

3. ונציה

עוד בדרך לונציה, מציעה להיכנס לכפר בשם Revigo ששם קנינו פירות וירקות לדרך במחירים נמוכים למדי, ישירות מהחקלאית – תזהו את המקום בקלות כי על הכביש בכניסה לכפר יש שלט ועליו כתוב פירות וירקות באיטלקית Frutta e verdura. אחרי נסיעה מאוד ארוכה (מעל 3 שעות מכפר הנופש שבו לנו, בעיירה פסקיירה דל גארדה שבדרום האגם) הגענו לחניון טרוקטו Tronchetto, שעלה 21 יורו ליום שלם. מהחניון יורדים לקומה 0, חוצים את הכביש ומגיעים לנמל סירות. כדי להגיע בוואפורטו (סירות ציבוריות) צריך ללכת עד הרציף האחרון. כל נסיעה עולה 7.5 יורו. קנינו דיל של חופשי יומי ל- 9 אנשים ב- 130 יורו. הוואפורטו שט בין תחנות ועלינו על קו מספר 2. יש אפשרות לשבת בפנים או בחוץ. מכרטסים כרטיס והדלת נפתחת. דרך נהדרת לראות את העיר מבלי לצעוד המון ברגל. עצרנו בגשר ריאלטו Ponte de rialto שהוא הגשר הגדול ביותר שבו כולם עומדים להצטלם, הנוף כאמור מרהיב והגענו בדיוק בשעת השקיעה כך שהתמונות יצאו אינסטגרמיות גם ללא פילטרים. זהירות מכייסים. משם טיילנו ברגל ועצרנו במסעדת ״פריני״ שהיא פיצריה עם ריח מעולה שלא תוכלו לסרב לו בעודכם צועדים בסמטה. הקטע המיוחד במסעדה הוא שגוזרים משולשים במספריים. אם חשקה נפשיכם, בצמוד למסעדה יש גלידריה נהדרת שמוכרת ב- 2.5 יורו כדור גלידה עם כל התוספות לבחירתכם – החל משוקולדים, עדשים, סוכריות, עוגיות, מרשמלו ועוד. כתובת המסעדה: Calle Seconda de la Fava, 5602, 30122 Venezia VE.

ונציה קסומה למרות עומס האנשים. צילום: Pixabay
ונציה קסומה למרות עומס האנשים. צילום: Pixabay

משם עלינו שוב על וואפורטו לכיכר סן מרקו San marco המפורסמת שבה יש בזיליקה ענקית ובתי קפה רומנטים כיאה לכיכר הענקית בעולם. המחירים מופקעים למשל 11 יורו לכוס קפה ו- 4 יורו לכדור גלידה. מי שהתגעגע ליונים מכיכר אורדע ברמת גן, ימצא שם יונים בשפע, שרק מחכות לגרגיר מזון. בכל סיבוב שלכם בסמטאות ונציה תיתקלו בחנויות קסומות עם פריטי נוי ומסכות מיוחדות שנמכרות כעת במחירי רצפה ביחס לתקופת פסטיבל המסכות שמתקיים בפברואר, מי שמעוניין להתחפש בפורים – זה המקום והזמן לקנות כמה מסכות מגניבות ומיוחדות. יש לציין שהמוכרים לא מתלהבים שתצטלמו עם המסכות, אז אל תמתחו את הגבול.

פיאצת סן מרקו בונציה בערב. צילום: Pixabay
פיאצת סן מרקו בונציה בערב. צילום: Pixabay

4. מונטה באלדו

ההר המפורסם ביותר באיזור השייך לפרובינציית ורונה, הוא זה שמושך את כל התיירים לבוא לבקר. רק הנסיעה אליו (בכביש שאיננו כביש אגרה) היא קסם שאין לתאר. הנופים של אגם גארדה משתלבים ביחד עם ההרים, והנסיעה נעשית בדרכים עקלקלות ובכפרים שקטים. עצרנו בדרך כדי להתפעל מהנוף ולצלם מזכרת. כדי להגיע להר עליכם להגיע לעיירה מלצ׳יזנה Malcesine. העליה להר נעשית ברכבל עם שתי תחנות. הראשונה היא עליה לרכבל שיכול להכיל כ- 50 איש, ואליו נכנסים לאחר תשלום של החל מ- 6 יורו ועד 22 יורו תלוי בגיל. שימו לב להצטייד בביגוד חם, כיוון שבהר קר משמעותית לעומת עמדת הכרטוס. בזמן העליה מומלץ לעמוד עם הפנים כלפי מטה, לכיוון הכפר והאגם. המראה מרהיב. העליה מהירה כך שתרגישו לעיתים כמו ברכבת הרים. כשתגיעו לתחנה השניה תחליפו לרכבל שאליו נכנסים בדיוק 20 איש, והוא מסתובב סביב צירו, כך שלא משנה מיקום העמידה שלכם – בסיום המסלול תגיע לאותה נקודה אחרי שראיתם 360 מעלות מהנוף. חשוב לברר אם תנאי הראות טובים לפני שעולים על הרכבל, כדי שלא תפספסו את הנוף המרהיב מהנסיעה בשמים. כשתגיעו להר בהתחלה לא תבינו על מה המהומה, אבל – ישנם שבילים שיורדים ממנו לכיוון הצד השני, עם ספסלים למנוחה ולתצפית על העננים שנוגעים באדמה כמעט, לצד מסעדות בהן תוכלו להרוות את צמאונכם ולהשביע את הרעב שיפקוד אתכם אחרי העליה וההליכה בשבילי ההר. לקחתי את הילדים לסיבוב בהר והגענו לבית נטוש, שעל הדלת שלו היה מגן דוד, לא הצלחתי להבין את פשר העניין אז המצאתי שזה בית שחיו בו יהודים שברחו בגלל מפולת שלגים. ממליצה בחום, תרתי משמע, על המסעדה שנמצאת בחלקו המערבי של ההר, זו שנמצאת מיציאת הרכבל ימינה, שם אכלנו מנות גדולות ומעולות של אוכל איטלקי. מומלצות במיוחד מנת הניוקי שהזכירה עננים בדיוק כמו העננים שראינו מחוץ לויטרינה, ספגטי בולונז וכן מנת בשרים שמוגשת עם פולנטת תירס. לא נהוג לשלם טיפ, והמלצר התעקש שלא לקבל את התשר שהשארנו לו על השולחן.

הנוף ממונטה באלדו עוצר נשימה. צילום: Pixabay
הנוף ממונטה באלדו עוצר נשימה. צילום: Pixabay

5. סירמיונה

עיירה קטנה מאוד שהיא למעשה לשון יבשה, מרחק קרוב מאוד לורונה ולפסקיירה דל גארדה. זו עיירה שבכניסה אליה תמצאו מלון עם אוכל כשר, שגם מוכר לתיירים שאינם אורחי המלון אך זקוקים לאוכל כשר. בכניסה לעיירה תגלו שער כניסה מרשים, שמוביל היישר אל העיירה. שימו לב שמשני צדי השער תראו זרימה של נהר מינצ׳ו ותדעו שהגעתם למקום הנכון. חניה לבעלי רכבים יש ממש בצמוד לשער על הרחוב עם מדחני חניה. יש בפניכם כמה אפשרויות: הראשונה היא לטבוע בים גלידה שיש בעיירה, 6 גלידריות אחת מול השניה צמודה לשלישית, וכל זה בטווח של אולי 40 מטרים רבועים. לא מובנת התחרות של הגלידריות אבל מכיוון שאחת המוכרות היתה מספיק חדה ולא רק צעקה ״שלום שלום״ בעברית אלא גם הגישה טעימות על כפית לכיוון הילדים, היא זכתה ב- 9 לקוחות נלהבים שקנו גלידה. בעניין הטעימות יש לאיטלקים קטע, וראינו זאת לא רק בסירמיונה אלא גם במקומות נוספים, הם לא אוהבים לחלק טעימות ולכל היותר יתנו לך טעימה של טעם אחד בלבד, וגם זה לא לכל חברי הקבוצה אלא רק לילדים. אז כפי שאמרתי, אפשרות ראשונה היא מיד לקנות גלידה ואח״כ לטייל וללכת לאיבוד בסמטאות העיירה, אבל אל תצפו לקנות משהו מיוחד כי פשוט אין מה לקנות שם. אפשרות שניה היא לפנות ימינה כבר בשער, ולא להיכנס לתוך רחוב הגלידות, ופשוט להתרשם מהים, ומהמצודה של סקיליג׳ארו (יש גם מצודת סקיליג׳ארו בעיירות נוספות, לא התבלבלתי). העיירה לא גדולה ומספיק להסתובב בה כשעה לטעמי. למרות גודלה הקטן יש בה אווירה מיוחדת, מרגישה כאילו מדובר באטמוספירה שונה לחלוטין. יכול להיות שזה קשור לכך שאין רכבים שנוסעים בעיירה, ויכול להיות שזה בשל הקצב האיטי של ההתחרשות מסביב וזה מוריד את השאון של הערים הגדולות וצפצופי המכוניות שאליהם מתרגלים די בקלות.

המצודה בסימיונה, חלק מהקסם של המקום. צילום: Pixabay
המצודה בסימיונה, חלק מהקסם של המקום. צילום: Pixabay

6. מפלי וארונה

מפלי ורונה. צילום: אורטל קופמן
מפלי ורונה. צילום: אורטל קופמן

לפני שאתם מזינים בגוגל או בוויז את שם המקום, חשוב לחדד – מפלי וארונה לא נמצאים בעיר ורונה, שימו לב לאיות השונה. VARONE ולא VERONA. ובכן, המיקום הכללי הוא בצפון אגם גארדה באזור שנקרא Rive Del Garda. הדרך למפלים מעוררת השתאות והתפעלות, הכביש כולו נוסע בדרך היין, מימין, משמאל וגם באלכסונים תראו רק כרמים, אי אפשר לטעות שאיטליה היא מדינת יין. אם תנסו לספור כמה יקבים תראו בדרך אתם עלולים ללכת לאיבוד בספירה. הכל ירוק, פורח ועלולים להתעכב בדרכים בתירוץ של ״בא לי לצלם״, קחו גם את זה בחשבון. מבין הדרכים היפות ביותר שנסענו בהם באיטליה, והיה שווה לוותר על כביש אגרה כדי לזכות במחזה משובב העיניים הזה. חייבת רגע של גילוי נאות – ישראלים בוודאי יחלקו על הטיפ ויגידו שנתקלו אפילו בארץ במפלים מרשימים יותר, כאלו שזורמים בצורה חזקה יותר, או נופלים בצורה מהירה יותר, ובכל זאת מה מיוחד במפלים אלו דווקא? ובכן, חוץ ממפל ראשי אחד שמשפריץ עלייך בעודך מנסה לצלם אותו, יש שם גן בוטני מקסים שמציג לראווה את כל הצמחים המיוחדים שיש לאיטליה להציע לעולם. החל מקקטוסים, ועד לסחלבים מיוחדים וצמחים שאת שמם אפילו לא הכרתי. מיועד לאנשים שאין להם בעיית ברכיים או בעיית נגישות כי העלייה לכיוון המפל היא בשביל שחלקו מדרגות. מחיר כניסה למפלים יחסית זול, 6 יורו לאדם או 22 יורו לזוג הורים ו- 2 ילדים.

7. אגם טנו – TENNO

לא בחרתי סתם לציין את אגם טנו ממש בסמוך למפלי וארונה, אלא מפני שהמפלים במרחק של פחות מרבע שעה אחד מהשני וזה מתבקש וחובה לבקר גם באגם, למרות שנראה שכל הטיול סובב סביב אגמים ונהרות. אגם טנו ידוע בצבעו המיוחד, אל תצפו לצבע ורוד או סגול, אלא לטורקיז בהיר כפי שרואים בתמונות מהאיים המלדיביים. כשתגיעו לחניה, תגלו שילוט לא גדול, המוביל לירידה בשביל מוסדר היישר לאגם. אמרתי לבעלי שאם הייתי גרה בעיירה הזו בוודאי הייתי שחיינית אולימפית כי הייתי שורצת באגם בלי סוף. האבנים חלקות והילדים שיחקו כמעט שעה בלקפיץ אותן לאגם. המים מתוקים וצלולים עד כדי כך שבא היה להכנס למרות שהטמפרטורה בחוץ לא היתה אופטימלית. שימו לב שמי שרוצה לחקור את האזור יכול להתהלך לאורך האגם בשביל מסודר וממש להקיף את האגם בהליכה. אנחנו נשארנו להנות ממנו מבלי לצעוד.

אגם טנו. צילום: Pixabay
אגם טנו. צילום: Pixabay

8.בורגטו – Borghetto

כפר נוסף ובין היפים שביקרנו בו. מדובר על כפר שנקרא גם כפר הטורטלינים. בכניסה לכפר מתנוסס שער שבדיוק עבר שיפוץ ושחזור, ומשני צידיו זורם נהר המינצ׳גו בשצף קצף. רק שבכפר זה, בשונה מהכפרים האחרים שראינו בהם זרימת מים, יש ניצול של המים לתועלת חשמל. תוכלו לראות טחנות עם שבשבות שמנצלות את הזרימה כדי להפיק חשמל שאין לי מושג עבור מה הוא משמש, אבל בכל הכפר תראו לכך עדות. ומה הקשר לטורטלינים? סיפור אחד ששמענו בנושא, מספר שפה היה הגילוי הראשון של פסטת הפופיק כפי שהאיטלקים נוהגים לכנות. ישנו סיפור על כך שהשף שרצה להפתיע בצורה ובטעם ראה מבעד לחור הדלת בחורה וכל מה שהצליח לראות היה הפופיק שלה, וכך נוצרה הצורה המיתולוגית של ה״שבלול״ שמכיל באיטליה ברוב המקרים מילוי של דלעת. ישנם סיפורים נוספים על האגדה שמאחורי הטורטליני. בהמשך העיירה ישנה עלייה של 132 מדרגות מרוחקות זו מזו שמובילות למצודת סקיליג׳ארי. כן , שוב אותו השם. הפעם בכפר שונה. העליה למעלה הייתה קשה גם לי, ובטח שגם לילד הקטן שבחבורה, אבל האוויר הצלול שנשמתי למעלה היה שווה את האתגר. מלמעלה תוכלו להשקיף על כל הנוף ולראות את הכפר ואת גשר ויסקונטי. טיפ נוסף, לאורך כל הטיול ובמיוחד במסלול של העליה למצודה נעזרנו בווקי טוקי שהבאנו מהארץ. הווקי טוקי קולט למרחק של 4 ק״מ וכך יצא שחלוצי החבורה שטיפסו מהר תיקשרו איתנו בעזרת המכשיר, ושמעו אותנו מתנשפים ומספרים איפה אנחנו בעלייה התלולה. בהיעדר חבילת גלישה לכולם זהו פתרון נוח. את המכשירים לקחנו איתנו לכל מקום וכשרצינו להתפצל זה היה קל ונוח. ממליצה בחום!

בורגטו ביום שמשי. צילום: אורטל קופמן
בורגטו ביום שמשי. צילום: אורטל קופמן

9. בארדולינו – Bardolino

רגעים קסומים היו לנו בעיירה הקסומה בארדלינו. דמיינו את פסטיבל היין פה בישראל, תכפילו בעשרות מונים, תוסיפו תפאורת רקע של אגם גארדה, ומלא תיירים מכל העולם. פקחו את העיניים, הנה הגעתם לבארדולינו. נכון שהכי כיף בעולם להגיע למקום שחשבתם שיש בו רק ״שוק״ ולגלות עולם שלם? הרגשנו לרגע כמו ניצבים בסרט איטלקי עם מלא ניצבים וסצנת שוק איטלקי עם יינות, גבינות וכל טוב המטבח האיטלקי. נכנסו לעיירה שיושבת על גדות אגם גארדה רק כדי לחפש באיזה שוק מדובר, חלפנו על פני סירות פדלים , ומסעדת Beer Garden שנראו באותו הרגע כאטרקציה המטורפת ביותר שהעיירה הזו יכולה לספק לנו, אבל, ברגע שסיימנו לאכול צ׳יפס ונקניקיות, צעדנו עוד כמה מטרים על גבי הטיילת, ואז גילינו שהשוק הוא למעשה חגיגה של ממש, חגגו פסטיבל יין בשנתו ה- 90, כך שמעיירה מנומנמת זה הפך למקום שלא רצינו לחזור ממנו הביתה. מחירי היינות היו זולים מאוד, 3 יורו לכוס יין, או 7 יורו לבקבוק שלם. מלא תיירים בכל הצבעים והשפות יושבים עם כוס יין מחוברת לצווארם באמצעות נרתיק מיוחד, נהנים ממוזיקה בינלאומית ומהאוירה הקסומה שלגדות האגם. בקצהו של הפסטיבל הייתה תערוכה של יקב Zeni שהוא אחד המובילים באיטליה ומאפשר גם סיור למוזיאון שלו ללא עלות. טעימות יינות חולקו בחינם. למעט יין גם הציעו למכירה כל מיני סוגים של ממתקים, גבינות ומנות אוכל כמו ריזוטו וקרפים עם נוטלה כיאה ליריד מסוג זה. לסיכום, תנסו לכוון את ההגעה שלכם לבארדולינו במועדים של הפסטיבל – תחילת אוקטובר (משתנה משנה לשנה).

שותים יין על שפת האגם בבארדולינו. צילום: אורטל קופמן
שותים יין על שפת האגם בבארדולינו. צילום: אורטל קופמן

10. ברגמו – Bergamo

עיר גדולה, אירופאית קלאסית. זו העיר שאליה טסנו וממנה המראנו, וחשבנו לעצמנו שחייבים לתייר גם בה לפני שנעזוב. כיוונו את תוכנת הניווט למרכז העיר העילית שאמרו שהיא היפה ובעלת האטרקציות לתיירים. הגענו לנקודה המיועדת וגילינו שאין שם כלום. הדבר היפה היחידי שראינו שם היה רכב אספנות עם גג פתוח ועליו קישוטי פרחים בדיוק כשישבו בתוכו כלה וחתן. השעה נעשתה מאוחרת ורצינו למצוא מקום לאכול בו, אך הכול היה סגור. אחי ראה המלצה על פיצרייה מעולה שנמצאת במרחק 20 דקות מאיתנו אך עדיין בעיר העילית. נסענו בתקווה לטעום איזו פנינה קולינרית אבל כשחנינו מחוץ לפיצרייה, הבחנו בלא אחר מאשר אותו רכב אספנות שהיה מקושט אך ללא חתן וכלה בתוכו. מבט מהיר הסביר שהגענו במקרה לכנסיה שבה נערכה החתונה של הזוג. המומים מצירוף המקרים החלטנו לבדוק איפה הפיצרייה והתברר שהבחור שם בדיוק סוגר ולא מוכן בשום אופן למכור לנו את המשולשים המוכנים כבר, בטח ובטח שלא הסכים להכין לנו מגש חדש. מבואסים פנינו לדרכנו, לא לפני שתחקרנו אורח פורטוגלי של החתונה שברח החוצה כדי לעשן. מתברר שהזוג שראינו ברכב לא היה החתן והכלה אלא הכלה וידיד שלה, שהסיע אותה כמלווה. החתן הגיע עם שני חבריו על גבי אופנועים מקושטים כפי שחלק מהאיטלקים נוהגים לעשות. עוד גילינו שלאחר הטקס בכנסיה הזוג נוסע לאיזו חווה נידחת בברשיה כדי לחגוג את המסיבה ולהסעיד את האורחים. מחוץ לכנסיה חיכו עמדות עם שקיות אורז ממותג עם שמות האורחים כדי שיוכלו לזרוק על הזוג כשהם יוצאים ורוכבים לעבר השקיעה. בשורה התחתונה, חוויה הקשורה בהתערות עם מקומיים ומשהו ״קצת אחר״ מדגישים כמה אטרקציות תיירותיות הן לא תמיד מה שצריך ללכת אחריו.

ברגמו. צילום: Pixabay
ברגמו. צילום: Pixabay

11. ארוחת אבירים

בניגוד לאמור מעלה, תכננו להתנסות באטרקציה חביבה שרוב המבקרים בה הם ישראלים. האטרקציה היא חלק משרשרת של פעילויות שניתן לעשות בבת אחת, או לפצל: פארק המים, עיר הסרטים וארוחת האבירים. כולם נמצאים במה שקרוי Canva World, ובמרחק קצר מהעיירה שלנו. אנחנו בחרנו לוותר על האטרקציות האחרות כי היינו כבר בגארדלנד אבל היו כאלה שעשו גם וגם. בכל מקרה הפעילות מתחילה בשעה 19:30 בלבד, ובעונה גם בשעה 21:30. נדרשים להגיע חצי שעה לפני כדי לאסוף את הכרטיסים. כרטיס עולה 32 יורו לאדם, וילדים מתחת לגובה של מטר לא מצריכים תשלום אך מקבלים אוכל כמו כולם. כל אורח מקבל כתר עם צבע אחר בהתאם לארבעת הצבעים של האבירים: כחול, אדום, ירוק וצהוב. רוב הישראלים בחרו כמתבקש בכחול כצבע הדגל הלאומי. אחרי טקס קצר ברחבה החיצונית נכנסים כולם לתוך ארנה ענקית, שבמרכזה העגול מתנהלים קרבות בין אבירים שונים כחלק מהצגה המתרחשת באיטלקית ומתורגמת לאנגלית. הקטע במסעדה הזו הוא שמקבלים כלי אוכל ממתכת, ולא מקבלים סכו״ם. נדרשים לאכול בידיים וכן לדפוק עם הכלים על השולחנות כדי להריע לכבוד האביר שלנו. טיפ: מי שהילדים שלו לא אוהבים רעש, או סובלים מבעיית ויסות חושי, לא הייתי ממליצה להגיע למקום. הילדים שלי לא סובלים בדרך כלל מאחת הבעיות שציינתי אך גם להם היה קושי עם הרעש במיוחד בשלב שבו עדיין אין אוכל על הצלחות והרעש על גבול ההטרדה. האוכל שמוגש הוא פיצה, לחמניה, מרק ירקות, עוף בצורתו השלמה, תפוחי אדמה, שטרודל תפוחים וכדור גלידה. דמיינו איך אוכלים גלידה בלי כפית, אני אתן לכם להתנסות בעצמכם… שתיה של מים, קולה או בירה חופשית, וברגע שתסיימו את הכוס, ירוץ אליכם מלצר וימלא מחדש בין אם תרצו או לא. אם לא סיימתם את האוכל, תוכלו לאסוף את היתרה בשקיות נייר ולקחת הביתה. אנחנו אספנו את שאריות האוכל כי הילדים היו המומים מהמופע ולא נגעו באוכל בזמן החוויה. יש שסיפרו לנו שלמחרת הכינו משאריות העוף אחלה של כריכים כארוחת צהרים. בסיום הארוחה יחכו לכם האבירים ביציאה מהארנה כדי שהילדים וגם אתם תוכלו להצטלם איתם.

ארוחת אבירים בברגמו - חוויה לכל המשפחה. צילום: אורטל קופמן
ארוחת אבירים בברגמו – חוויה לכל המשפחה. צילום: אורטל קופמן

12. שייט באגם גארדה

חוויה שכל אחד חייב לעצמו, גם אם איננו ילד. מה שנהוג שם הוא לקבל סירה ולהשיט אותה לבד, בלי קפטן לסירה. האפשרות הזו אפשרית רק עד 7 אנשים ורק עד השעה 18:00 שזו השעה שכל הסירות חייבות לחזור לרציף. אנחנו היינו קבוצה של 9 אנשים ולכן היינו חייבים לעלות על מה שנקרא Taxi Boat שעלותה 10 יורו לאדם לשייט של חצי שעה במימי אגם גארדה. הקפטן משיט את הסירה הקטנה, ומראה לך את העוצמה של האגם שגדול פי 2 משטחה של הכנרת ועמוק פי 10 מעומקה של הכנרת. אחרי רבע שעה של נסיעה יחסית איטית, הקפטן ישאל אם לעבור למצב ״ספיד״ וכשתשיבו בחיוב, האדרנלין יעלה ותהנו מהרוח הקרירה ושפריצים של המים. הילדים שלנו היו באקסטזה אחרי השיט בסירה שזה היה פשוט מרומם רוח.

שיט על אגם גארדה. צילום: Pixabay
שיט על אגם גארדה. צילום: Pixabay

13. שופינג בקניון אלנוס

לא באנו לטיול הזה בשביל שופינג, זו האמת. אבל ביום האחרון אחרי שעשינו שייט באגם, החלטנו שחייבים מעט אסקפיזם בצורה של ביקור בסניף פרימרק המקומי, ולבדוק את הקולקציות החדשות של זארה באיטליה. בדקנו איפה אפשר לשלב את האפשרויות וגילינו את קניון אלנוס. המתחם מכיל גם את איקאה למעוניינים. הקניון כקניון לא שונה בהרבה מקניונים בארץ ומכיל את כל הרשתות המובילים: H&M, זארה, ברשקה, טרנובה האיטלקית, ועוד רשתות שבוודאי לא הספקנו לראות. וכן, את פרימרק. בקומה התחתונה ישנו מתחם בשם Junior שזה מעין ג׳ימבורי עבור ילדים. Wifi במתחם פתוח לשימוש חופשי. חניה במתחם מקורה, בחינם וללא הגבלת זמן – רק בזכות זה מגיעה להם המלצה.

קניון אלנוס ליד העיר ברשיה. צילום מתוך ingkacentres.com
קניון אלנוס ליד העיר ברשיה. צילום מתוך ingkacentres.com

טיפים קולינריים

מי שמגיע לאיטליה יודע מראש שהוא צפוי לאכול פסטות, פיצות וגלידות ללא הכרה, ובכן – כך היה. אם חשבתם על דיאטה, תשכחו מזה, גם אם תרצו לא ממש תצליחו לעמוד בפיתוי וכן כמעט ולא תמצאו מנות בתפריט שהן ללא גלוטן. הגלידות עשויות ברוב המקרים משמנת טהורה והטעמים מיוחדים ורבים. הקושי לבחור בטעם הרצוי מובילה ברוב המקרים לקנות מספר טעמים.

האיטלקים אוהבים לאכול מנות קטנות יחסית לישראלים ולכן כשתזמינו פסטה במסעדה לא בטוח שזה ישביע אתכם. לשם כך נועד ההרגל של האיטלקים לפתוח ארוחה בלחם שמוגשת לשולחן ביחד עם שמן זית וחומץ בלסמי, כדי שעד שהמנה תגיע לא תגוועו ברעב. המנהג הזה יעלה לכם ברוב המסעדות כ- 2 יורו לסועד, גם לילדים וגם אם חלק מיושבי הסעודה נמנעים מגלוטן ולא צורכים את הלחמניות (בחשבון שתקבלו זה נקרא Coperto).

פיצות בארץ לרוב יתהדרו בבצק עבה והמון גבינה צהובה.. אם לכאלו פיצות אתם מחכים באיטליה, אנא אל תגיעו עם ציפיות. הפיצה האיטלקית דקה, מעט רוטב שלרוב עשוי מעגבניות טריות ולא רסק עגבניות, וגבינת מוצרלה מותכת. לעיתים תמצאו חלקים על גבי הפיצה שלא נמרחו ברוטב או לא קיבלו הקרמה של המוצרלה וזה לא יהפוך את הפיצה ללא טעימה או לא איכותית, אלא ככה נהוג להכין פיצות באותה פיצרייה כנראה. אגב המונח פיצריה מתייחס באיטליה למסעדה שמגישה פיצות ולא בהכרח כאוכל מהיר או מזון רחוב. אני והבכור שלי ניסינו לעשות אתגר פיצות ולדרג כל פיצה שאכלנו בטיול לפי מדד של טעם, מהירות הכנה ואיכות המרכיבים אבל מהר מאוד עזבנו את זה, פשוט כי היו שם יותר מידי פיצות לדרג. מחירי פיצות משפחתיות סביב 5 יורו לאחת. תוספת בד״כ תייקר ביורו נוסף.
לגבי שעות פעילות של המסעדות, פה קשוחים ממש! ארוחת צהרים מוגשת עד השעה 14:00 ולא שניה לאחר מכן. ארוחת ערב מוגשת החל משעה 18:00 ולא שניה לפני כן. גם בפיצריות מקומיות שחשבנו שנקבל שירות בשעות שבין לבין – הפנו לנו עורף ואמרו שנשוב מאוחר יותר. פשוט תדאגו להיות בסביבת מסעדות בשעות הנכונות.

לגבי שתיה, האלכוהול הרווח באיטליה הוא כאמור היין שנמכר בזיל הזול ובכמויות גדולות מאוד בכל מקום. משקה נוסף שראינו בכל בית קפה ומסעדה הוא האפרול שפריץ. אפריטיף בטעם תפוזים ובצבע כתום זרחני שמייצר טעם מתקתק ולא נחשב כחריף במיוחד. אינני חובבת קפה אבל הטעם של הקפה האיטלקי דומה לטעמים הישראלים, אבל משמעותית זול יותר מעלות כוס קפה בארץ. עלות ממוצעת של אספרסו הייתה יורו אחד בודד.

המלצות אישיות שלי בטיול עם ילדים זה כמובן הצטיידות ביום הראשון באחד מהסופרים הגדולים, החל מירקות ופירות, גבינות, לחמים, שתיה וכל מה שתחפצו להכין במהלך הטיול. אנחנו משפחה גדולה ולנו בכפר נופש אחד, כך שיכולנו לקנות כמות יחסית גדולה של מזון כבר בהתחלה, וכל יומיים להוסיף עוד דברים שהיו חסרים. הבישולים של אמא שלי היו תאווה גדולה בדיוק כמו בארץ, וכך יצא שכל בוקר אכלנו בכפר הנופש ארוחות ישראליות, בצהריים וברוב הערבים אכלנו בחוץ. בכל נסיעה חיכו לנו בצידנית פירות טריים שטופים וסכין לחיתוך. מחירי ירקות ופירות שם זולים משמעותית מבארץ.

המלצה על כפר הנופש – Bella Italia Camping

ובכן, כפר הנופש ממוקם בשרום אגם גארדה בלב ליבה של עיירת פסקיירה דל גארדה, ומכיל סוגים שונים של אפשרויות לינה. האפשרות הרווחת ביותר היא חדרים ניידים שנראים כמו קראוונים עם מרפסת צמודה. חדרים קטנים אך מכילים את כל מה שצריך: מיטה, ארון, שידה. בחדרים האלו ישנם גם מטבחון ופינת אוכל. בכל מרפסת תמצאו מתקני כביסה ואפילו מנגל פרטי. הסוג השני של אפשרויות הלינה הוא קראוונים כפי שנהוג במתחמים כאלו באירופה. כל מי שמגיע עם קראוון מתמקם ויכול להשתמש בשירותי חיבורי חשמל ומקלחות. אפשרות שלישית היא לינה בחדרים רגילים כמו בקתות קרקע וכמובן ישנו גם מלון.

הכפר מכיל פארק מים עם מתקנים ומגלשות שעובד כל העונה ונסגר באוקטובר. יש במקביל גם בריכות שפתוחות גם מחוץ לעונה. עוד ניתן למצוא 2 מתחמים גדולים של משחקים לילדים: משחקי מחשב, הפעלות בתשלום, וכן פארק חבלים וטרמפולינות. בכפר הנופש יש צרכניה, 2 מסעדות איטלקיות, גלידריה, בר עם מסכי טלויזיה שהיו תמיד על מצב של הקרנת משחקי כדורגל , אפשרות להשכיר סירות לשיט באגם, השכרת אופנים, חנות צעצועים, ירקנייה ועוד. מטרת הפסקה האחרונה להמחיש לכם שהכפר חשב על הכל. לא היה דבר אחד שרצינו ולא יכולנו להשיג שם. לגבי Wifi – אין בחדרים , אבל מי שרוצה לשלם 1.5 יורו לשעה או 5 יורו ל- 5 שעות יוכל לגלוש במרחבים ציבוריים מסוימים. לכן מי שצריך אינטרנט קבוע, מומלץ שיעשה חבילת גלישה בארץ או סים חו״ל.

כפר הנופש בלה איטליה. צילום מתוך booking.com
כפר הנופש בלה איטליה. צילום מתוך booking.com

לסיכום ובנימה אישית, זוכרים את הציטוט של ד״ר סוס? ובכן, באיטליה גם אם תלכו לאיבוד, או תגיעו למקום שלא תכננתם אתם תתרגשו, תהנו ותתפעלו מהמראות והריחות. תזמינו מנות שטרם אכלתם, תיקחו סיכונים מחושבים במסלולים שלא חשבתם שתעשו, סעו דרך מקומות שאינם כבישי אגרה ותטעו בדרך בכוונה כדי לגלות מקומות קסומים בוטיקים שיהיו מיוחדים רק לכם, מדובר על טיול שיוסיף לאלבום התמונות המשפחתי שלכם הרבה מאוד תמונות מרגעים שיצרבו לשנים רבות בזכרון, ובטוח משהו שתדברו עליו במפגשים וארוחות משפחיות בהמשך.