שתי פיסות מההיסטוריה הגרמנית בברלין: בניין הרייכסטאג ו״ארמון הדמעות״

כאשר אתם מתכננים טיול לברלין, אל תשכחו בין שלל אתרי התיירות והקניות, להוסיף לרשימה את שני האתרים החינמיים הבאים, הרייכסטאג ו"ארמון הדמעות", שנמצאים במרחק של כ-12 דקות הליכה אחד מהשני ומספרים על פיסת היסטוריה חשובה מאד של ברלין.

בניין הרייכסטאג

בניין הרייכסטאג (Reichstag) הינו מקום מושבו של הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג, והוא המבנה בעל החשיבות הפוליטית הגדולה ביותר בגרמניה. מכיוון שגרמניה היא פדרציה המחולקת ל-16 מדינות ולכל מדינה יש את הפרלמנט שלה, הרייכסטאג הוא המרכז הפוליטי החשוב ביותר בגרמניה כולה, והוא מסמל יותר מכל את אחדותה.

עם איחודה של גרמניה בשנת 1871 על-ידי אוטו פון-ביסמארק, נקבע מושבו של מרכז השלטון הגרמני בברלין, שהייתה בירת הנסיכות הפרוסית (אשר ניצחה על איחודה של גרמניה והפיכתה למדינת לאום). הרייכסטאג החל לשמש כמקום מושבו של הפרלמנט הגרמני בשנת 1894 וזאת עד לשנת 1933, שנת עלייתו של היטלר לשלטון ותחילתו של הרייך השלישי, כאשר נשרף. הסובייטים הגדירו את הרייכסטאג עם כיבוש ברלין כסמלה של גרמניה, ועצם הנפת הדגל הסובייטי האדום על גגו נחשבה לאקט אשר סימל יותר מכל את סופה של מלחמת העולם השניה. בתקופת המלחמה הקרה היה הרייכסטאג בשטח מזרח ברלין, אשר נשלט על-ידי שלטונות מזרח גרמניה. בשל העובדה כי מזרח גרמניה היייתה דיקטטורה קומוניסטית, לא נעשתה בו כל פעילות פוליטית עד לנפילת חומת ברלין והתמוטטות המדינה המזרח גרמנית בשנת 1989.

עיצוב הרייכסטאג

לאחר איחוד גרמניה ב-1991, הוחלט להעביר את הבירה הגרמנית מהעיר בון במערב גרמניה בחזרה לברלין והאדריכל הבריטי נורמן פוסטר נבחר לשפץ את הבניין, אשר נפגע בהפגזות של בעלות הברית על ברלין, ונשאר במצבו הרעוע כ-60 שנה.

במסגרת שיפוצו, נהרס פנים המבנה והושארו רק ארבע החזיתות החיצוניות שלו, אשר שופצו ושוחזרו למראם המקורי שלפני שריפת המבנה ב-1933. כחלק מהשיפוץ, נבנתה כיפת הזכוכית העתידנית המפורסמת של גג הבניין, והיא, ניתן לומר, הסיבה המרכזית לביקור בבניין.

כיפת הזכוכית של הרייכסטאג היא שילוב מרשים של חדשנות הבנויה על שרידים היסטוריים. הכיפה בנוייה באמצעות חלונות בצורת קונוס, אשר יוצרת אפקט אור ייחודי ומסמלת את השקיפות של התהליך הדמוקרטי. הכיפה המוארת מסמלת את העם, אשר משקיף אל האולמות בהם נערכים הדיונים הפוליטיים. היא כוללת מעברים היקפיים הפתוחים לציבור, מהם יכול קהל המבקרים לצפות על ברלין מצד אחד ואל תוך אולם המליאה כלפי מטה מהצד השני.

ביקור ברייכסטאג

ניתן לבקר בבניין הרייכסטאג עצמו ובכיפת הבניין, שניהם בחינם, עם רישום מראש באתר הרייכסטאג. חשוב מאוד להצטייד בדרכונים לבידוק הבטחוני בכניסה. לפתיחת הכתובת במפה

סיור בכיפת הרייכסטאג

הסיור מתבצע עצמאית בליווי אוזניות שמקבלים בכניסה ובאמצעותם שומעים תוכן שמלווה את הסיור בכיפה עם סיפורים והסברים על הנוף וההיסטוריה. השמע ניתן בשפות גרמנית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית ועוד 6 שפות נוספות. הכניסה היא בין השעות 08:00 לחצות, כאשר הכניסה האחרונה היא בשעה 21:45, והסלוטים לכניסה הם כל רבע שעה.

סיור בבניין הרייכסטאג

סיור מודרך של כשעה וחצי בבניין הרייכסטאג עצמו, שבסופו גם עולים לסיור עצמאי בכיפה. הסיורים המודרכים בבניין הרייכסטאג מתקיימים רק בימים שאין ישיבות פרלמנט, והם מתבצעים בקבוצות בשפות שונות כגון אנגלית, איטלקית, ספרדית ועוד, בשעות 09:00, 10:30, 12:00, 13:30, 15:30, 17:00, 18:30 ו-20:00.

ארמון הדמעות

"ארמון הדמעות" הינו בניין המספר דווקא את חלוקתה הבלתי מתפשרת של גרמניה ב-28 שנות המלחמה הקרה. בשנת 1962 הקימו בלב ברלין לצד תחנת הרכבת הגדולה Friedrichstraße, גם תחנת גבול מזרח גרמנית, אשר תפקידה היה לבדוק באופן קפדני את כל העוברים ממזרח ברלין למערב. אז מדוע מעבר גבול זה כונה ״ארמון הדמעות״ (Tränenpalast)? 

חומת ברלין בבניינתה

חומת ברלין אשר הוקמה בשנת 1961, הפרידה באופן הרמטי בין ״הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית״ הקומוניסטית במזרח ובין ״הרפובליקה הפדרלית של גרמניה״ החופשית במערב. מעבר של אזרחים מזרח-גרמניים לאיזור המערב לא הותר באופן גורף והיה למעשה בלתי-אפשרי. מה שכן איפשרו השלטונות המזרח גרמניים הוא מעבר של מבקרים ממערב גרמניה למזרחה, שאחת הסיבות הייתה להרוויח מטבע זר. כך יכלו תושבי מערב ברלין לבקר את קרוביהם, אם כי לזמן מוגבל ותחת כללים והגבלות נוקשים ביותר. במעבר גבול זה, אל מול המבנה המודרני (שעוצב כך במיוחד כדי לכסות על תפקידו המדכא), נפרדו בדמעות אלו שיכלו לעבור לצד המערבי והחופשי של העיר, ואלו שנאלצו להישאר בדיקטטורה הקומוניסטית, לפני שחומת ברלין, אולי הגבול השמור ביותר בעולם, תפריד ביניהם שוב. רבים מהם לא ידעו אם יוכלו בכלל להפגש שוב.

מעבר הגבול "ארמון הדמעות"

למרות שהיו בברלין עוד מעברי גבול, כגון צ'ק פוינט צ'ארלי, מאות נוסעים עברו ב״ארמון הדמעות״ כל יום וזהו מעבר הגבול היחיד שאפשר נסיעה ברכבת, כאשר ישנה הפרדה מלאה בין אזרחי מערב גרמניה ובין אזרחי המזרח לאורך כל תהליך חציית הגבול. הבניין של מעבר הגבול תוכנן לפרטי פרטים על מנת להציג תמונה חיובית של מזרח גרמניה. לדוגמא, הצד המוביל למזרח היה תמיד מואר, בעוד הצד הפונה למערב היה אפל ושררה בו תחושת אי-נוחות.

מצלמות ואמצעי אבטחה מתקדמים ביותר וצוותי ביקורת גבולות מזרח-גרמניים קשוחים עשו לילות כימים בבדיקות מדוקדקות של העוברים מהצד המזרחי למערבי, בכדי למנוע בריחות ממזרח גרמניה. בשנת 1990, עם נפילת חומת ברלין וסופה של המלחמה הקרה, הפסיקה תחנת הגבול לתפקד וכיום היא משמשת כמוזיאון.

התערוכה המוצגת כיום ״בארמון הדמעות״ משחזרת דרך תמונות, סרטים, חפצים אישיים ושחזור של מעבר הגבול, את סיפורה של ברלין כעיר מחולקת והיא מתמקדת גם בסיפורים האישיים של אלו שנאלצו לחיות את חייהם מופרדים על ימי חומה בלתי סלחנית זו.

ביקור במוזיאון "ארמון הדמעות"

ניתן לבקר במוזיאון בחינם, בימים שלישי-שישי בשעות 09:00-19:00, שבת-ראשון בשעות 10:00-18:00, ביום שני סגור. פתיחת הכתובת המפה לפרטים נוספים ניתן להיכנס לאתר המוזיאון.