אתיופיה – ארץ שנכנסת לנשמה

החלטתי לנסוע לטיול באתיופיה בעקבות טיול התרמילאים שעשתה הבת שלי. כמו הרבה דברים אצלנו במשפחה גם הטיול אחרי הצבא של הבת שלי לא היה ״טיול רגיל״. לא, היא לא נסעה לטיול הגדול במזרח הרחוק או לדרום אמריקה, היא החליטה לנסוע לאפריקה ושם באתיופיה, בעצם החל גם המסע שלנו. לא חלפה שנה ומצאתי את עצמי בדרך לשם, מלאת חששות וציפיות שלא רק שהתגשמו אלא הרבה יותר מזה.

אתיופיה עוצרת נשימה בנופיה ואנשיה, מפתיעה, נעימה, מרתקת ומסעירה. היא נכנסה לי לנשמה, ואני שמחה לשתף אתכם בחוויה שלי.

לפני הטיול באתיופיה

אתיופיה (בעבר כונתה חבש) היא מדינה הממוקמת במזרח אפריקה, בחצי האי המזרחי של אפריקה (קרן אפריקה). חלק גדול מהמדינה הוא הררי. זוהי ארץ בעלת היסטוריה עתיקה וארוכת שנים. מקורה בקיסרות אקסום שעל פי המסורת קמה בשנת 1978 לפניה"ס והתפתחה ממלכת שבא. בעצם, היסטוריה אתם יכולים לקרוא בכל מקום, אני אספר קצת מהמסלול והחוויות שאנחנו חווינו.

אז איפה ואיך טיילנו?

אחרי התבלטות האם לצאת לטיול כולל באתיופיה, החלטנו הפעם להתמקד רק בצפון. לפני הטיול יצרתי קשר עם חברת תיירות מקומית וסגרתי איתה את המסלול לפרטי פרטים. ניתן לשכור רכב באתיופיה אך ברוב המקרים ישכירו לכם אותו ביחד עם נהג. אנחנו בחרנו לסגור ולתאם את כל המסלול מראש. בכל מקום חיכו לנו רכב ונהג ומדריך בעת הצורך, וכל השירותים הוזמנו מראש כולל שלוש ארוחות ביום. נכון, זה טיפה מייקר את הטיול אבל שווה כל ביר למטיילים כמוני שזמן הוא המצרך הכי יקר שלהם.

מתי כדאי לטייל?

אנחנו בחרנו לטייל בדצמבר, בעונה היבשה, שנפרשת בין דצמבר לפברואר. אם מסתדר לכם, מאד מומלץ לטייל בין ספטמבר לנובמבר אז הכל יותר ירוק ופורח.

המסלול בקצרה

הגעה לאדיס אבבה וטיסת המשך לבהר דר; נסיעה מבהר דר לגונדר; נסיעה מגונדר ליומיים טרקים בהרי סימיאן; נסיעה לגונדר וטיסה לאדיס; טיסה מאדיס למקלה , יציאה ליומיים טיול גיפים במדבר דנקיל, לינת שטח; נסיעה מדנקיל לגרלטה, טרק לכנסיות תיגראי; נסיעה לאקסום; טיסה לליבלה; טיסה לאדיס וחזרה הביתה.

ימים 1-2 יוצאים לדרך

יצאנו מהארץ בטיסת בוקר (09:00) הנמשכת כ- 4.5 שעות, של חברת Ethiopian Airlines (היחידה שמפעילה טיסות ישירות) לאדיס אבבה, לטיול של 12 יום בצפון אתיופיה. החלפת כספים בשדה, התגלה בהמשך כשער נמוך מאד, מעבר רגלי קצר בין הטרמינל הבינלאומי לטרמינל לטיסות פנים ארציות, ואנחנו בדרכנו בטיסת פנים של כשעה לבהר-דר Bahir Dar הנחשבת לריבייריה האתיופית והשער לצפון אתיופיה כולה.

כדאי לדעת: טיסות הפנים באתיופיה זולות יחסית ונעשות ע"י Ethiopian Airlines. מי שמגיע איתם לאתיופיה בטיסה בינלאומית, זכאי ל- 50% הנחה בטיסות הפנים. יש לציין זאת במועד הקנייה. ניתן לעשות זאת גם באינטרנט. אנחנו הגענו לשדה כשעה לפני הטיסות פנים וזה היה די והותר.

בהר דר היא עיר גדולה ומפותחת ושוררת בה אוירה של עיר נופש, ריבייריה אמרנו, לא? היא שוכנת לחופו של האגם מים מתוקים הגדול ביותר באתיופיה אגם טאנה. היא ידועה בבתי הזמר הרבים שבה הנקראים ״אזמרי בית״ ומיד לאחר שהתמקמנו במלון מעולה Kuriftu Resort & Spa סעדנו את ליבנו בארוחה אתיופית ראשונה (מבטיחה להתייחס לאוכל בהמשך) יצאנו לבילוי באחד המועדונים. התקבלנו בחיוך גדול למרות שהמועדון היה מפוצץ, חבורה צעירים הצטופפה ופינתה לנו מקום לידם, ומיד הרגשנו חלק מהחבר׳ה. בכלל האתיופים מחייכים כל הזמן ועל זה עוד אספר בהמשך. המועדונים האלה הם סוג של סטנדאפ משולב עם שירים, ולמרות שלא הבנו אף מילה, ידענו שרב הבדיחות שהם סיפרו מהרגע שנכנסו למועדון היו עלינו ☺ האווירה הייתה עליזה רועשת ושמחה (מחיר בירה 30-40 ביר) והומור עצמי לא הרג אף אחד.

למחרת בבוקר, יצאנו לשייט באגם טאנה. היעד הראשון היה למפגש קצר עם משפחת היפופוטמים שחיה באגם, וממש הציפה את עצמה מעל פני המים להגיד לנו שלום. השייט באגם רגוע ופסטורלי ומידי פעם נתקלים בדייגים מקומיים על סירות דייג הבנויות מקנים, וציפורי מים בשפע. לאחר שייט של כשעה וחצי הגענו לחצי האי זגה (Zege) שם ביקרנו בכנסיית אורה קידה מיהרט Ura Kidane Mehret, בה יש ציורי קיר מצבעים טבעיים מרשימים ביופים, עם המון סיפורים מהתנ״ך. בכלל יש הרבה מאד קווי דימיון בין הנצרות המקומית ליהדות. משהו נוסף שלמדתי בכנסיה הזו זה אנשים טובים מצויירים בתרבות האתיופית עם שתי עיניים ואנשים רעים עם עין אחת בפרופיל צד.

כדאי לדעת: אגם טאנה הוא האזור היחיד בצפון (לפחות בעת שאנחנו טיילנו שם) שקיים בו חשש למחלת המלריה. הצטיידנו מבעוד מועד בתכשירים דוחי יתושים עם חומר פעיל DEET ורכשנו כדורים נגד מלריה בהמלצת מרפאת המטיילים, שבפועל לא היה בהם צורך, לשמחתינו.

את הביקור באגם סגרנו בארוחת דגים על שפת האגם וטעמנו גם שירו מקומי (קמח חומוס מעורבב עם תבלינים, מוגש בכלי חרס עם אינג׳רה מגולגלת). משם יצאנו בנסיעה, רובה על דרך עפר, בין כפרים, כשעה לכיוון מפלי הנילוס הכחול Blue Nile Falls . כדי להגיע למפלים, יש להגיע לכפר הקרוב אליהם, ממנו יוצאים למסלול הליכה רגלי של כחצי שעה כשבדרך יש לחצות את הנהר בסירה (כ- 20 ביר לאדם). מסלול ההליכה קל ממש, וניתן לעשות מסלול מעגלי מעט יותר ארוך (כשעתיים) או ללכת ולחזור באותה דרך.

קצת רקע

מפלי הנילוס הכחול הם ממקורות המים היפים, המפורסמים והמרשימים באתיופיה. מגלה הארצות הסקוטי ג׳יימס ברוס גילה את מפלי הנילוס הכחול במאה ה- 18. הוא תיאר אותם כמחזה מרהיב ובלתי נשכח בעיקר בעונה הגשומה, כשהרסס שעולה מן המפלים נראה כמו עשן. זהו אגב המקור לשמם האתיופי ״טיס אבאי״ (Tiss Abay) שפירושו – מים מעשנים.

כשהגענו למפלים, אמרתי לרועי, בן זוגי שיחיה, שנראה לי שעבדו עלינו, אמנם כל הילדודים האתיופים הקטנים שהחלו לרוץ אחרינו עם צעיפים, כובעים ושאר עבודות יד למכירה, היו רמז די ברור לכך שאנחנו במקום הנכון, אבל האכזבה מגודל ועוצמת המפלים ניכרה היטב על פני. כמה פוזות וצילומים והחלטנו להתחיל לחזור. לא הספקנו להתרחק ופתאום שמענו קול חזק של זרימה. כמו שסיפרתי קודם, רוב המים הוזרמו לכיוון התחנה ההידרואלקטרית, וכשהגענו רק עודפי המים זרמו במורד המפל. בסביבות ארבע אחה״צ, סגרו ככל הנראה את התחנה ואז ראינו את ההבדל. תראו בעצמכם (לפני ואחרי).

חזרנו באותה דרך כי מאד רצינו להגיע חזרה לבהר דר – לשבת בבית קפה מקומי, עם החבר׳ה המקומיים על שפת האגם ולהתענג על כוס קפה אתיופי מהמשובחים בעולם או ג׳וס (מיץ פירות מושלם, בעיקר אם הוא על בסיס אבוקדו) או סתם בירה מקומית לא רעה בכלל, וליהנות ממראות השקיעה באגם, ובדיוק כך היה.

יום 3 מבהר-דר לגונדר

הנסיעה מבהר דר לגונדר אורכת כשלוש וחצי שעות. אחרי כשעה וחצי עצרנו לביקור בקיבוץ האתיופי אוורמבה Awara Amba. כפר מקסים, בעל משק משותף הפועל באופן המזכיר את עקרונות הקיבוץ. התקבלנו בחמימות ע״י שתי נשים נעימות שהסבירו בנועם וסבלנות אין קץ על הרעיון שמאחורי הקמת המקום, טיילנו איתם ועם הבן הקטן של אחת מהן, ברחבי הכפר, בבית האבות שקיים בו, במרפאה, בבית הספר ונכנסנו לבקר גם בתוך אחד הבתים. יש להם במקום בית הארחה חביב, מסעדה קטנה וחנות למוצרי טוויה שהם עושים במקום – צעיפים, מפות, שמלות וכו׳ למכירה מעשה ידי נשות הכפר. אגב, בהשוואה למחירים בהמשך הטיול, שווה לקנות שם ממש! גם ההיצע גדול, גם זו דרך לתרום להמשכיות המקום וגם המחירים סבירים לגמרי. מפה לשם בילינו שם יותר משעתיים והמשכנו בנסיעה לגונדר.

בדרך לגונדר הנהג עצר לתדלק, ואני בלי לחשוב פעמיים הצטרפתי לחבורת נשים למיין גרעיני חומוס. העם האתיופי מאד חם ופתוח, ובכל מקום אליו הגענו ולמרות מגבלות השפה תמיד נוצר קשר עם האוכלוסיה המקומית הם תמיד מחייכים ומוכנים לחלוק ולשתף בכלום שיש להם.

אחה״צ הגענו לגונדר וביקרנו במתחם פאסיל גמב (הסבר בהמשך). את השעות האחרונות של היום העברנו בשיטוט ברחובות העיר. אכלנו אליצ׳ה Alicha (ממרח פול טרי) שאופייני למקום, הסתובבנו בשוק מקומי ושתינו קפה עם חמאת בוטנים ברחוב הראשי. את הלילה העברנו במלון Mayleko , שהוא מלון נחמד מאד שהחסרון היחידי שלו שהוא במרחק של כ- 16 ק״מ מהעיר. לדעתי עדיף להתמקם בעיר עצמה, למרות שהמלון יושב באזור הררי יפיפה, כשהמסעדה שלו נמצאת על ראש הגבעה עם נוף מדהים. למי שזה לא עקרוני לישון במרכז העיר אלא דווקא מחוץ לה, זו אופציה מעולה.

קצת רקע

העיר גונדר (Gondar) היתה בעבר הבירה הקיסרית של האימפריה האתיופית והיוותה את המרכז הדתי של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית. המרכז האדריכלי של העיר הוא פאסיל גמב, מתחם מבוצר אשר מוקף חומות אבן. מכונה גם המתחם הקיסרי, אשר שימש כמרכז השלטון ומעונם של קיסרי אתיופיה במשך 220 שנה עד מחצית המאה ה- 19. למרות שחלק ניכר לא נשתמר עם השנים והמאורעות, אך המתחם עשיר במבנים ששופצו ע״י האיטלקים בזמן הכיבוש שלהם ואתר זה הוכרז כאתר מורשמת עולמית של אונסק״ו. בקרבת מקום נמצאת כנסיית דברה ברהן סלאסי המפורסמת בציורי קיר מרהיבים המתארים סצנות מחייהם של ישו והבתולה, בעיצוב ובחזות המקורית והיפה שלה (בנויה כתיבת נוח). יש עד היום בגונדר קהילה יהודית גדולה ושוק ענק שקבענו עם הנהג שלנו שנעצור בו כשנחזור מהביקור בשמורת הרי סימיאן.

בזמן הביקור שלנו בארמון, סיירה במקום קבוצת סטונדטים. ניגשנו אליהם ושאלנו אותם אם יהיו מוכנים לקחת חלק בסרטון יום הולדת שרצינו לערוך ולשלוח לאחד מילדינו לכבוד יום הולדתו. הם כמובן הסכימו והכי מצחיק היה שבסופו של דבר הם ביקשו להצטלם איתנו! קשה לי לתאר לכם את ההתלהבות שהקבוצה הזו גילתה שהבינה שאין לנו בעיה עם זה. איפשהו ברחבי גונדר יש לי בוק שלם עם צעירים מתלהבים מצבע עורי הבהיר והגוון הבלונדיני של שערי.

אגב, משיחה עם הסטונדטים הבנו שיש באתיופיה למעלה מ- 26 אוניברסיטאות, והלימודים חינם (כמעט)! כל אחד שעומד בתנאי הקבלה יכול ללמוד (לא תמיד במקום מגוריו), ומתחייב להחזיר את שכר הלימוד, בדרך של קיזוז מהשכר שלו בשנים הראשונות לעבודתו. אמרתי שהם מפתיעים, לא?!

ימים 4-5 מגונדר לשמורת הרי סימיאן

הדרך מגונדר לשמורת הרי סימיאן Semien Mountains היתה נדירה ביופיה. ביציאה מגונדר עצרנו לביקור קצר בוולקה, Bet Israel Village Woleka. בעבר גרו כאן כ- 200 יהודים היום המקום מוחזק ע״י המקומיים (נוצרים), אבל ניתן לראות הרבה מאד סממנים יהודים בכל מקום: מגן דוד על גגות הבתים, חנוכיות/מנורות מצויירות על הקירות, שרידי בית כנסת (עלות כניסה 20 ביר לאדם) והרבה מאד ילדים, שמנסים להסביר לך שהם לא יהודים אבל אבא שלהם כן. הביקור במקום קצת מעיק בעיקר בגלל הלחץ של המקומיים למכור משהו, והליווי הצמוד שלהם על כל צעד שאנחנו מנסים לעשות, אבל עדיין מרשים.

ליד בית הכנסת פגשנו את המשפחה ששומרת עליו. השעה הייתה 09:00 בבוקר ואחת הנשים בדיוק הכינה אינג׳ירה על מדורה. הם ממש לא נתנו לנו ללכת לפני שנטעם מהאינג׳ירה שזה הרגע יצאה מהסאדג׳. כמובן שאני הייתי האמיצה היחידה שטעמה, והם כל כך התלהבו ורצו לאחת הבקתות להביא לי איזה ממרח חריף שיהיה לי טעים ממש.

משם המשכנו בדרכנו (נסיעה של כשעתיים וחצי) לעיירה דברק Debark, בה נמצאים משרדי הכניסה לשמורת הרי סימיאן. שם רוכשים את כרטיסי הכניסה לשמורה ואת שאר השירותים הנלווים הנדרשים (מדריך – לא חייבים, שומר עם נשק – חייבים). דברק היא עיר מעבר ועצרנו בה לסיבוב קצר בשוק המקומי (מחירים מופקעים), ועיקר העניין שלנו היה דווקא בשוק בעלי החיים הסמוך. שם חוץ מהשוק ההומה בעלי חיים וחיי המסחר הסוערים, עשינו טורניר קצר בפוסבול (כדורגל שולחן) עם החבר׳ה מקומיים. כמובן שהפסדנו.

הגענו לשמורה בשעות הצהריים, התמקמנו בסימיאן לודג׳ ליומיים הקרובים ויצאנו רגלית מהלודג׳ לטרק הראשון שלנו בשמורה, מסלול של כ- 4-5 שעות. שמורת הרי סימיאן היא ללא ספק אחד מהשיאים של הטיול. יש בשמורה הרבה מאד מסלולי טיול וטרקים. ההרים אינסופיים והנוף מדהים עד עוצר נשימה. לכל מקום אליו אנחנו מסתכלים, נראים מרחבים של נוף אלפיני, פסגות המזדקרות מעלה, מצוקים אדירים וקניונים תלולים, הטבע במלוא יופיו ותפארתו נפרש לרגלינו. שיא השיאים הוא המפגש עם קופי הג׳ילדה. אלה מסתובבים לידינו בהמוניהם, חיים את החיים שלהם, ומתארגנים לקראת הלילה, פשוט לא מפסיקים לאכול ולשחק. חוויה מדהימה ועוצמתית. יש האומרים שזוהי השמורה היפה ביותר באתיופיה. אני עוד לא סיימתי לבדוק את הנתון הזה.

קצת רקע

רכס הרי הסימיאן (Semien) משתרע על שטח של 220 קמ״ר מצפון לגונדר, וכולל את הפסגות הגבוהות באתיופיה, ובראשן ראס דשאן בגובה 4,620 מטר. פסגות גבוהות המזדקרות לגובה של למעלה מ- 4,000 מטר, מצוקים אדירים, קניונים תלולים, עמקים צרים, מפלים וצמחייה אפרו-אלפינית ייחודית, לצד בעלי חיים נדירים שמתגוררים ברכס, בהם בבונים זנובים (בבוני ג׳ילדה), שועלי סימיאן ויעלים אתיופיים. לנו שיחק המזל ובמהלך הטרקים שעשינו ראינו את רובם.

כדאי לדעת: סימיאן לודג׳ ממוקם בגובה של 3,250 מטר מעל פני הים במיקום מדהים. יש להיות קשובים לתחושות הגוף כי מרגישים את דלילות החמצן באוויר. מומלץ להתייעץ עם מרפאת המטיילים בארץ ולהצטייד בכדורים נגד מחלת גבהים. בלודג׳ יש לובי שבנוי סביב קמין ענק, ברקע מוקרנים סרטים על המחקרים השונים שעשו על קופי הג׳ילדה, והיה כיף לבלות שם ולהעביר את הערבים. אין יותר מידי אופציות לאכול בסביבה אלא אם אתם רוצים לנסוע לדברק (כחצי שעה לכל כיוון). אנחנו אכלנו בלודג׳. תפריט בסיסי אבל מספק.

בעונה שאנחנו היינו שם, דצמבר, הטמפרטורה בערב ירדה לכמעט מעלה אחת והיה ממש קר. רגע לפני שעלינו לבקתה שלנו, חיכתה לנו הפתעה נעימה. כל אחד מאיתנו קיבל בקבוק מים חמים (כן, ג׳וד, מגומי, כזה שסבתא שלנו הייתה מחממת לעצמה ולנו) למיטה. היה מוי כיף.

קמנו ליום טיולים נוסף בשמורה. הצטיידנו בארוחת צהריים ארוזה ויצאנו לדרך. בחצי היום הראשון עשינו טרק נוסף של כ- 4-5 שעות בשמורה. רוב מסלולי ההליכה עוברים על קו הרכס העליון כשהנוף נפרש מולנו לאורך כל הדרך. טיילנו לכיוון נקודת תצפית למפלי ג׳ינבאר. טיול כייפי, עם נוף לנשמה.

אחת התופעות המוזרות/נחמדות באתיופיה היא שבכל מקום רואים את המקומיים צועדים. לא ממש ברור מאיפה ולאן אבל הם בטח יודעים. גם במהלך הטרק נתקלנו בחבורת מקומיים צועדים, ואפילו הם עצרו להתרשם מהנוף, תראו בעצמכם. תאמינו לי זה לא נראה שהם יצאו לטרק.

בחלק השני של היום עשינו טיול ג׳יפים קצר לכיוון מעבר ההרים Bwahit Pass, בדרך מדהימה לכיוון לאחת הפסגות היותר גבוהות בשמורה. התוכנית המקורית הייתה לעשות מסלול הליכה נוסף באזור הפס אבל ערפל כבד כיסה את האזור והחלטנו לא להמשיך עד הפס, ועצרנו בצ׳אנק Chennek. עלינו לתצפית על האזור ולקפה אצל המקומיים. ככל שעלינו בגובה התדלדלה הצמחייה ונוף אלפיני צחיח עטף אותנו עם פריחה נדירה. בדרך חזרה היה לנו קשה מאד להיפרד מקופי הג׳ילדות המדהימים, ועצרנו שוב לביקור קצר בחברתם. עם ערב חזרנו לערב נוסף חמים ונעים סביב האח בסימיאן לודג׳. מאוד נפוץ באתיופיה להגיש קפה עם… פופקורן. קשה להתרגל לזה, אבל משהו מתוק או קינוח זה דבר שמאד קשה למצוא באתיופיה. טקס הקפה שלהם זו חוויה שאסור לפספס וחייבים למצוא זמן לחוות אותה לאורך הטיול ולא רק בגלל שאתיופיה הוא מולדת הקפה. כמו שאמרתי, הקפה באתיופיה איכותי במיוחד אבל אנחנו התאהבנו דווקא בטקס הקפה עצמו, הבונה (Buna) שנמשך כ- 3 שעות. ההמתנה לקפה שווה כל רגע כי בינינו – איפה עוד תוכלו ליהנות מטקס שמשלב גאווה לאומית וזמן איכות משפחתי וחברתי? באופן מסורתי טקס הקפה כולל שתייה של 3 כוסות קפה שנבדלות מהן ברמת החוזק, כך שהראשונה היא החזקה ביותר מבחינת טעם הקפה והאחרונה היא החלשה ביותר. הטקס משמש כהזדמנות למפגש קהילתי שבו מתעדכנים ברכילות האחרונה.

יום 6 מהרי סימיאן דרך גונדר לאדיס אבבה

אחרי ארוחת בוקר, נפרדנו מהרי סימיאן ועשינו דרכנו חזרה לכיוון גונדר (כשעתיים נסיעה). עשינו סיבוב בשוק בשכונת ערדה לפני הטיסה לאדיס. השוק ענק, צבעוני וכולל הכל: אוכל, כלים, בעלי חיים, בגדים, ירקות ומה לא. מאות דוכנים, רעש המולה והמון אנשים. כיף אמיתי.

לפני הטיסה עצרנו לאכול במסעדה טובה מאד, Four Sisters. אמנם מסעדה תיירותית אבל עם מגוון גדול של מאכלים מקומיים בשיטת הבופה.

כדאי לדעת: רוב טיסות הפנים באתיופיה עוברות דרך אדיס אבבה. בעקרון טיסות הפנים שלהם מאד יעילות ויוצאות בזמן. לנו הספיק להגיע לשדה כשעה עד שעה ורבע לפני הטיסה. שימו לב, בכניסה לכל שדה עושים שיקוף בכניסה לטרמינל, בשיקוף צריך לחלוץ נעליים, חגורה, להוריד ג׳קט – כרגיל כמו בכל שדה. ההבדל כאן הוא שאחרי הכירטוס שנעשה בד״כ כמה מטרים אחרי השיקוף, ואחריו הם עושים שיקוף נוסף! ושוב נדרש להתפשט. קחו את זאת בחשבון. בטרמינל של אדיס צריך לשים לב שאתם עולים על הטיסה הנכונה, יותר מטיסה אחת יוצאת מאותו השער.

ב- 16:00 נחתנו אחרי שעה טיסה באדיס אבבה. ברוכים הבאים לעיר הבירה של אתיופיה והעיר הגדולה במדינה. הדבר הראשון שמכה בך בכניסה לאדיס הוא כמות האנשים שהולכים בחוץ, על המדרכות ובשולי הכבישים נטולי המדרכות. המוני אנשים בחוץ – לא במכוניות, לא על אופניים, לא בבתים, פשוט הולכים בכל מקום. אדיס מקדמת אותנו בסחרחורת של צבעים ומראות, על מחצלות ובדוכנים לצד הכביש מוכרים הכל מכל וכל. מוניות צופרות, מכוניות מדגמים שמעולם לא ראינו, כולם בתנועה, עולם פועם ומלא חיים. אפריקה לפנים.

בכל מקום באתיופיה בערים ובכפרים הכי מרוחקים ומבודדים פוגשים בדרך ילדים בתלבושת אחידה ורודה/סגולה/ירוקה או כל צבע אחר, אוחזים ביד מחברת וחצי עפרון והולכים. לא ברור לאן, לא ברור איפה בית הספר אליו הם הולכים. את בית הספר בד״כ לא ממש הצלחנו לזהות. גם אם ראינו משהו שיכול לשמש כבית ספר, הוא היה ממוקם במרחק כמה קילומטרים, אבל הם הולכים. אגב, אנחנו הבאנו איתנו עטים ועפרונות לחלק לילדים בכפרים ואין מילים לתאר כמה זה שימח אותם.

עשינו טיול רכוב מודרך כשעתיים באדיס (עם מדריך ישראלי מעולה), בסיומו שוטטנו לבד כשעתיים ברחובותיה ההומים של העיר ושתינו ג׳וס נהדר בבית פרי עם כל החבר׳ה הצעירים. לסיום היום הגענו למועדון מקומי Yod לארוחת ערב אתיופית אחת הטובות בטיול, שכללה וואט ענק לכולנו, וכמובן את הארוחה ליווה משקה יין הדבש האתיופי, שבהתחלה היה לו טעם מוזר, אולם עד סוף הטיול הוא הפך להיות המשקה החביב עלי.

את הלילה באדיס בילינו במלון גולדן טוליפ שנמצא במיקום מצויין כ- 10 דקות משדה התעופה ולא מרוחק מיד ממרכז העיר. יש ממנו שאטל לשדה, שאליו צריך להירשם יום קודם, שיוצא כל חצי שעה עגולה, לנו לא היה זמן אבל מומלץ לעשות סיבוב בשוק באדיס, למרות שכל העיר לתחושתי נראית כמו שוק אחד גדול, ולעלות לתצפית על העיר.

ימים 7-8 מאדיס למקלה ולמדבר דנקיל

למחרת מוקדם בבוקר עלינו על טיסת פנים למקלה (כשעה), בדרך לאחד המקומות הכי יפים בעולם שיצא לי לבקר בהם. יומיים טיול ג׳יפים במדבר דנקיל Danakil, כולל לינת שטח. התכנסנו במלון מקומי וחיכינו שכל הקבוצה, כ- 20 איש, תתאסף. יש אפשרות לצאת לטיולי ג׳יפים של בין יומיים לארבעה ימים ולכלול בו גם טיפוס להר געש פעיל ארטה אלה. בתקופה שאנחנו היינו, לוע ההר עישן ולא ניתן היה לראות הרבה אז החלטנו לוותר על הטיפוס אליו ובחרנו בטיול הקצר שבהחלט היה אחד השיאים של הטיול.

כדאי לדעת: אין דרך להגיע לדנקיל אלא בטיול מאורגן. החברה המארגנת מספקת הכל. תהיו מוכנים לתנאיים בסיסים ממש ותנאי שטח לא קלים אבל המראות שווים הכל. בקטע הזה של הטיול צריך לקחת אויר ולזרום. לחבר׳ה במדבר דנקיל יש את הקצב שלהם. והדברים קורים די לאט (במיוחד לנו הישראלים). יש 4 נקודות עיניין במסלול שאנחנו עשינו, ויוצאות מספר קבוצות במקביל כך שצריך ״לחכות״ שהקבוצה לפניך תזוז מהנקודה כדי ״לפנות״ אותה לקבוצה הבאה. אבל הסירו דאגה, זה שווה כל רגע! המראות מדהימים!

התחלנו בנסיעה של כשעתיים לכיוון מדבר המלח, שהוא אחד האזורים המדבריים החמים ביותר על פני כדור הארץ, כשבדרך איך לא, עוצרים באחד השווקים המקומיים. בעונה שאנחנו היינו הטמפרטורות הגיעו ל- 35 מעלות. התחנה הראשונה הייתה בריכת מים מלוחים, בשום מקום בלב מדבר המלח. היה כל כך חם שברור שנכנסתי לטבילה קצרה וקיבלתי גם מקלחת ג׳ריקן מבנג׳מין הנהג שלנו. הנקודה הבא הייתה שקיעה ב- Lake Asale. מטורף. יש מצב גם להיתקל בשיירות הגמלים המעבירות מלח מהמכרות לערים בסביבה שזהו בכלל מראה הזוי. בשעות אחה״צ המוקדמות הגענו למקום הלינה.

למחרת נסענו לדאלול Dallol. אחד המקומות הכי יפים באתיופיה, כבר אמרתי לא? בשל הפעילות הגעשית והמינרלית נוצרה שם תופעת טבע יחודית של ביצות מינרלים וחומצות בצבעים מטריפים. קשה לתאר במילים את העוצמה של הטבע. האזור פעיל, וניתן לראות התפרצויות של מים רותחים וקיטור פה ושם. בדרך עברנו במעיינות שמן חם ומכרות מלח. גם שם, בסוף הביקור זוכים למקלחת ג׳ריקן ששווה כל טיפה.

הקבוצה המשיכה לארוחת צהריים ואנחנו נפרדנו מהם והתחלנו בנסיעה של כ- 4 שעות לכיוון גרלטה Gheralta. את הלילה העברנו בגרלטה לודג׳. לודג׳ מדהים במיקום אגדי, בניהול איטלקי נחמד בן 80 בשם סילביו, שגם שהה במקום באותו ערב, וישב איתנו כל הערב. כל השהייה שם הייתה חגיגה אחת גדולה של מפגש איטלקי – אתיופי. האוכל, החדרים, האזור. בדיוק מה שהיה צריך אחרי יומיים של טיול שטח.

יום 9 – כנסיות תיגראי

קמנו ליום שימשי ומזמין לטיול ברכס הרי גרלטה. האזור נמצא בין מקלה לאקסום, ופזורות בו עשרות כנסיות ומנזרים הממוקמים ברובם בראשי הצוקים, חלקם חצובים בתוך ההר. אנחנו בחרנו לעשות חצי יום טרק (כ- 5 שעות) לכנסיות מרים קורקור ודניאל קורקור הסמוכות זו לזו וממוקמות בפסגת הר. הטיפוס אליהם ארך כשעתיים וחצי, טיפוס מעט קשה אבל שווה כל רגע. כשמגיעים למעלה נעתקת הנשימה ולא רק בגלל המאמץ, אלא בגלל הנוף המיוחד. הכנסיות נמצאות בסמיכות אחת ליד השניה, נכנסנו לבקר גם את הנזירה שגרה בסמוך לאחת מהן והיא ארחה אותנו במערה בה היא חיה.

כדאי לדעת: בתחילת הטיפוס הצטרפו אלינו 2 מלווים (קראו לעצמם סקאוטים), כשהמטרה מעבר לזה שצריך למצוא תעסוקה למי שרק אפשר, לעזור לנו בטיפוס. העליה תלולה וברוב המקומות ברכתי על העזרה שלהם. וזה המקום לספר לכם על כל נושא התשר בטיול. בכל מקום, כל נותן שרות: נהג, מדריך, מלווה עם נשק או סתם מישהו שהושיט לך יד לעזרה, בדרך כלל מושיט את היד השניה לקבל טיפ. אנחנו קבענו לעצמנו מפתח ונהגנו בו לאורך כל הטיול: 5-10 ביר למזוודות, כ- 100-150 ביר ליום למדריך/נהג. בסה״כ יצא לנו כ- 100 דולר טיפים לכל הטיול, וזה עבד לא רע בכלל.

הטרק היה מדהים, מאתגר ומהנה, ואם אתם שואלים אותי הייתי נשארת עוד יום באזור הזה וכובשת עוד צוק בסביבה במקום היום הבא באקסום, שלטעמי היה היום הכי פחות מוצלח בטיול. המשכנו בדרכנו לכיוון אקסום, כ- 3.5 שעות נסיעה. לילה באקסום במלון גרוע ולא מומלץ.

יום 10 אקסום – לליבלה

אקסום היא עיר במחוז תיגראי בעלת חשיבות גבוהה לאתיופים ולנוצרים האתיופים במיוחד. אנחנו ביקרנו באסטלות בעיר ובכנסית ״גבירתינו מרים ציון״ שלפי המסורת נמצא בו ארון הברית. לחובבי היסטוריה המקום מאד מומלץ, אנחנו כמו שהבנתם עד כה חובבים יותר טבע לכן אני מקצרת.

בצהרי היום לקחנו טיסה קצרה מאקסום ללליבלה (25 דקות), נסיעה קצרה של כחצי שעה והגענו ל״פטרה של אתיופיה״. התמקמנו לשני לילות במלון מדהים Mezena lodge, הנמצא במיקום מצויין עם נוף נפלא. נסענו לאכול במסעדת Seven Olives מסעדה נחמדה במיקום מרכזי, ויצאנו לסיור בחלק המזרחי של העיר.

לליבלה נפרשת על הגבעות מסביב, וברגע הראשון התחושה היא שהגענו לאיזה כפר בצפון הודו. הכנסיות מחולקות לצד המזרחי ולצד המערבי, כ- 6 בכל צד. אנחנו פרשנו הביקור ליומיים. הכביש הראשי המוביל לעיירה הוא בעצם דרך עפר, הצבע האדום של הסלעים מסביב בשילוב הירוק מסביב משווים לעיר מראה קסום בכל שעות היום. הכנסיות החצובות, העיטורים של האומנות האתיופית המעטרת את המבנים, מערכת המנהרות והמחילות המקשרת בין החלקים השונים כל אלו הותירו אותנו שוב פעורי פה. העיר עתיקה, מרשימה ומדהימה ביופיה ובמבניה. הכנסיות פתוחות עד השעה 17:00. השעות היפות לביקור בכנסיות הן שעות אחה״צ אז השמש יוצרת גוונים שקשה לתאר. נעים וכיף להסתובב סתם בכפר בין החנויות של המקומיים.

קצת על האוכל האתיופי ואנחנו. בעקרון אנחנו אוהבים לנסות ולהתנסות באוכל מקומי, ומעדיפים מסעדות מקומיות. בדרך כלל אנחנו מחפשים את אלו שבהם המקומיים ממתינים בתור. האוכל האתיופי מיוחד, מעניין ואפילו טעים! יש בו שלל טעמים, טעימים יותר וטעימים פחות אבל אנחנו ניסינו הכל וחלק אפילו אהבנו ממש. האינג׳ירה מלווה כמעט כל מאכל, ואוכלים אותה רק ביד ימין! יד שמאל משמשת לדברים אחרים. ההשפעה האיטלקית ניכרת היטב באתיופיה (תבדקו בהיסטוריה), ובכל מסעדה מקומית מגישים פיצה ופסטה כך שאין בעיה להסתדר בכל מקום.

ימים 11-12 לליבלה – אדיס והביתה

המלון שלנו בו היה מלון חדש בהרצה, והיינו בו האורחים היחידים, כך שאין מילים בפי על השירות שקיבלנו. בבוקר ערכו לנו שולחן על המרפסת, פקיד הקבלה הזמין אותנו להכיר את אישתו וללמוד להכין אינג׳ירה. בקיצור היה שווה ממש.

למחרת התחלנו את היום בטיול לכנסיה הבנויה בתוך מערה, ומעליה מעיין נובע במרחק של כשעה מלליבלה, נסיעה יפיפיה ואתר ששווה ביקור Yimerhane Kirstos cave church. בדרך חזרה עצרנו לארוחת צהריים במסעדת בן אבבה מסעדה הממוקמת בקצה הכפר על מצוק עם נוף מושלם. המסעדה הוקמה ע״י אישה סקוטית שגם מנהלת את המקום ומגישה אוכל משולב סקוטי- אתיופי. חוויה קולינרית אמיתית. משם המשכנו לחלק השני של הביקור בכנסיות החצובות. היה פשוט מרתק.

לילה נוסף בלליבלה, למחרת טיסת בוקר לאדיס אבבה, סיבוב קצר ונפרדנו מאתיופיה עם תחושה שהיא בהחלט נכנסה לנו לנשמה, ואנחנו את הרומן שלנו עם אפריקה רק התחלנו. סעו גם. היה פשוט טיול קסום.