מבט על הפירמידות מהעיר.
שקיעה יפה מאחורי גיזה. צילום: דוביק גל

קהיר שאני מכיר שונה לגמרי מקהיר של היום. אני מאוד מקווה שבקרוב הסדר יחזור לקנו ותיירים יוכלו לחזור ולשוטט בעיר בלי חשש. לעיר הזאת יש כל כך הרבה מה להציע מכל הבחינות: תרבותית, היסטורית ואפילו קולינרית. אני הייתי בקהיר 3 ימים ואני חייב להגיד שזה בהחלט אחד המקומות המיוחדים ביותר שאי פעם הייתי או אהיה! הרשמים שאני כותב כאן מתאימים לימים שהיו לפני המהומות – ואני מקווה שהם יחזרו להיות רלוונטיים בקרוב.

יש שתי דרכים להגיע לקהיר. האחת – דרך מסוף טאבה. אוטובוס לסיני, ומשם אוטובוס של 6 שעות עד לקהיר. הדרך השנייה היא טיסה ישירה שאורכת כ- 45 דקות. אני העדפתי את הטיסה. חשוב לדעת: הישראלים חייבים ויזה מצרית בדרכון, לכן חשוב ליצור קשר עם השגרירות המצרית שבועיים לפני הביקור. לסיני לא צריך ויזה.

נחתנו בקהיר ולקחנו מונית למלון. המלון שלקחתי היה קרוב לכיכר המרכזית של קהיר, כיכר תחריר, וזה היה חשוב כדי שנוכל להגיע ברגל למקומות מרכזיים. קהיר היא אמנם עיר ערבית והם לא מנסים להחביא את הפשטות והצניעות של האנשים, העוני ברחובות והלכלוך, אך כעיר שמארחת מיליוני תיירים בשנה ניתן למצוא לא מעט פינות מערביות: סטארבקס, רשת המבורגרים מפורסמת (Carl's jr.), מלונות יוקרה וכו'…

יום 1 – הפירמידות

הפירמידות של גיזה
הפירמידה הגדולה בגיזה, אחת מתוך שלוש. צילום: דוביק גל

ביום הראשון, איך לא, נסענו לגיזה. 11 דקות נסיעה מקהיר נמצא המקום שאליו מתנקזים תיירים מכל רחבי העולם ובאים לצפות בפלא ההיסטורי הזה. הפירמידות של גיזה. שלושת הפירמידות שעומדות זקופות אל מול המדבר האינסופי מהוות את הנקודה ההיסטורית החשובה ביותר בתרבות המצרית. כבר כשנכנסים בשער למתחם הפירמידות נוחת עלייך ענן של היסטוריה שלא ניתן להתעלם ממנו. הפירמידות כל כך גדולות ומרשימות יותר מכל דבר אחר שראיתי. ניתן לבלות יום שלם בסיור בין הפירמידות והספינקס, זה פשוט דבר שקשה להשאיר מאחוריך. אנחנו נשארנו שם עד הערב וחיכינו למופע האורות שמתקיים במתחם הפירמידות כשיורדת החשכה. המופע לא אכזב והיה סיום מרשים ליום שייזכר עוד רבות. את מופע האורות ראינו ממרומי סניף פיצה האט (עוד נקודה מערבית במקום מאוד אסרטגי) המקומי הנמצא מחוץ למתחם הפירמידות. הזהרו מהמוני הרוכלים המסתובבים באזור על גמלים וברגל, הם יבקשו מכם כסף אפילו אם תצלמו אותם.

יום 2 – סיור עם "מדריך" מקומי

אחד המסגדים היפים בקהיר
אחד המסגדים היפים בקהיר. צילום: דוביק גל

ביום השני, לאחר ארוחת בוקר במלון שכללה מאכלים כמו חומוס, לבנה ופלאפל מצרי אמיתי, שכרנו נהג מונית שיעשה לנו סיור בעוד 3 מקומות הרחוקים טיפה יותר מקהיר וגם בהם יש פירמידות. הפירמידות האלה אמנם מפורסמות הרבה פחות, אבל אם אנחנו כבר שם, צריך לראות גם אותם. מה שמיוחד בפירמידות האלה הזה הוא הצורה המיוחדת של הפירמידות. פירמידה אחת מדורגת בצורה מאוד מיוחדת, עוד פירמידה אחת שממש ניתן להיכנס לתוכה ולראות איך קברו את הפרעונים פעם (לא מומלץ לקלסטרופובים). בצהריים הגענו בחזרה לקהיר וזה היה זמן מצויין ללכת לבקר במוזיאון המצרי הלאומי.

המוזיאון הלאומי של מצריים הוא מקום ענק, הגדוש בפרטים, פסלים, כתבי יד וכו', שנשמרים בצורה מדהימה ומוצגים במוזיאון מרשים ביופיו. שלושת הקומות של המוזיאון לא מספיקות להכיל את כמות הפריטים המצויה בידי המצרים, עוד מתקופת הפרעונים, והשמועה אומרת שהמחסן של המוזיאון מתפרס על פני כמה קומות מתחת לאדמה. סיור במוזיאון הוא חובה על מנת להבין מסורת ותרבות מיוחדת מאוד.

כדי לסיים את היום הזה לקחנו שייט ליילי על הנילוס. בערב, בחסות בחשכה, נדלקים כל אורות העיר ואז נגלה היופי האמיתי של קהיר. מועדונים, ניאונים, מסיבות. לרגע ניתן לחשוב שאנחנו נמצאים בעיר אירופאית לחלוטין, והיא ממש לא הולכת לישון מוקדם.

יום 3 – שווקים ותרבות מקומית

טיול על גמל
אחד הרוכלים בגיזה, גם על תצלום הם לוקחים כסף. צילום: דוביק גל

ביום האחרון שלנו בקהיר נסענו לשוק חאן אל חלילי. השוק הזה מתפרס על פני רחובות גדולים וקטנים וניתן למצוא שם הכול. מבדים ואריגים, דרך כלי בית ומוצרי חשמל, ועד מאכלים ותבלינים. עם השנים השוק הזה נהיה ממוסחר מדי לטעמי, אבל שווה ביקור על מנת לקבל מנת תרבות מקומית אדירה.
משם נסענו למצודת צלאח א-דין. המקום נמצא על גבעה בסמוך לעיר העתיקה וממנו נשקפת קהיר במלוא הדרה. המצודה יפה ויש בה גם מסגד מרשים שכדי להיכנס אליו חייבים לחלוץ נעליים.

לקראת אחר הצהריים חזרנו למלון והתחלנו להתארגן לנסיעה חזרה לשדה התעופה, לא לפני שניסינו מנת פלאפל מקומית אצל אחת הבסטות המפורסמות. 3 שקלים למנת פלאפל בפיתה… והטעם – לא יאומן!

את קהיר אפשר לסכם ככה: העיר לא יפה, וזה בלשון המעטה, מלא מכוניות בכבישים, פיח ולחות הופכים את הטיול לדביק ומסריח במיוחד. קיים חשש קטן (במיוחד לישראלים), למרות שבתקופה שהייתי שם היו קבוצות של ישראלים שטיילו שם בלי בעיה, את המקומיים קשה להבין (למי שלא דובר ערבית) ורובם לא יודעים אנגלית ולא פשוט להסתדר בה. אבל אם תשאלו אותי – הייתי עושה את הטיול הזה שוב ושוב. המקומיים נחמדים מאוד ומנסים לתת לך אוירה של בית, המקומות המתויירים מסודרים להפליא ומתוחזקים בצורה טובה, האוכל מעולה (במיוחד במקומות שבארץ היית חושב פעמיים אם להיכנס לאכול שם) וההיסטוריה – לא חסרה שם. אני מסכם את קהיר כאחד הביקורים המיוחדים ביותר שלי וממליץ לכל אחד לעשות סופ"ש כזה בהזדמנות – כשיירגעו הרוחות.