אוטילה – האי הפרוע בהונדורס

לאי הקסום שנמצא בים הקריבי ושייך למדינת הונדורס הגעתי לא במסגרת עבודתי כדיילת, אלא כתרמילאית-אחרי-צבא בטיולי במרכז אמריקה. אחרי חודשיים וחצי בקוסטה ריקה וניקרגואה, שעות של נסיעות (מקסימות) בצ'יקן-באסים (איומים) והמון אנשים מדהימים שפגשתי, אוכל טעים שאכלתי וגלים אדירים עליהם גלשתי, הגעתי לאוטילה. ההגעה, שלוותה בסיפור משלה (כיאה למרכז אמריקה, שם שום דבר לא בא בקלות…), הייתה בערב חג המולד 2009. לאחר שעה וחצי במעבורת הגעתי לאי קטן שהרגיש לי כמו הכלאה של קו-פנגן, ג'מייקה והונדורס. האווירה הייתה חגיגית כיאה לחג המולד, ובמועדון הצלילה בו נרשמתי לקורס רשמו אותי מייד למסיבה ענקית של אכול-ושתה-כפי-יכולתך שהתקיימה באותו ערב.

רגע… מועדון צלילה? מה?!

אז קצת רקע על האי הקסום והמטורף הזה. לחופי הונדורס, בים הקריבי, יש קבוצה של 3 איים שנקראים "איי המפרץ" (Bay Islands/Islas de la Bahia): גואנחה, רואטן ואוטילה. גואנחה ורואטן הם מה שאתם רואים כשאתם עוצמים את העיניים באמצע תקופת מבחנים: חול לבן ורך, ים טורקיז שקוף, וברקע ריזורט ענק של אמריקאים עשירים עם חולצות פרחוניות. לא ברור איך אוטילה, האח הקטן והפחות-יפה נהיה הפרוע שבאיי המפרץ, אבל כך קרה: האי מושך אלפי תרמילאים בשנה שבאים לעשות קורסי צלילה, מסיבות, ו… זהו בערך. אבל זה מספיק, תאמינו לי. המקום נחשב כמקום הזול ביותר בעולם לקורסי צלילה, כ-500-600 דולר לקורס צלילה בסיסי ומתקדם ("2 כוכבים"). האי, יחד עם אחיו הגדולים גואנחה ורואטן, הם חלק משונית המחסום השנייה בגודלה בעולם (אחרי אוסטרליה), המגיעה עד בליז. התנאים מושלמים לצלילה: מים חמימים, שמש כמעט-תמידית, שונית אלמוגים רדודה. הנוף התת-מימי הוא קריבי סטנדרטי (מה שאומר, קחו את כל הצלילות הכי טובות שהיו לכם באילת וחברו אותן ביחד), אבל מה שהאי מתגאה בו במיוחד הוא סטטיסטיקה יוצאת דופן של פגישות עם כרישי לווייתן: בתקופת האביב, יש סיכוי כמעט ודאי לצאת לצלילה ולראות את הענק הכחול והעדין הזה. חוויה של פעם בחיים שאם יש הזדמנות, אסור לוותר עליה. ברמה האתנית-תרבותית, תושבי האי הם שילוב של צאצאים בריטים, עבדים אפריקאים בני הגריפונה ופיראטים (כן כן, שודדי ים: אוצרות, תוכי וכל זה), מה שאומר בעיקר שיש להם מבטא ממש מצחיק. השפה המדוברת באי היא אנגלית קריבית, כלומר מעין ניב קריאולי עם דיבור מתנגן. בשנים האחרונות, עקב השפעה מאוד חזקה של הונדורס על תושבי האי, ספרדית מדוברת גם כן. התוצאה של שניהם הוא מה שנקרא "ספנגליש"- שילוב לא ברור אבל חמוד נורא.

ובחזרה לסיפורנו. מסיבת חג המולד של מועדון הצלילה המשוגע שלי הבהירה לי לאן הגעתי. בבית העץ של הבעלים (אוטיליאני מקומי ואשתו האקוודורית) התרכזו כ- 50 אנשים מכל העולם, כולל כל ה"סגל" של מועדון הצלילה: מדריכים, דייבמאסטרים ועובדי מנהלה. המדריכות שלי, קנדית ונורווגית שגרות באי מספר שנים, בעיקר סנוורו את התלמידים הטריים בבלונד שלהן. המסיבה, שלאחר ספירה מדוקדקת הגענו למסקנה שכללה אינספור מנות וכמיליון בירות, המשיכה אל תוך הלילה במועדוני האי השונים. קמתי בבוקר לאחר מכן עם חיוך מאוזן לאוזן, בהבנה שהגעתי לאחד המקומות במרכז אמריקה, אם לא ה!.

יומיים לאחר מכן התחיל קורס הצלילה שלי, שהיה כיפי וחווייתי. כבר ביום הראשון קפצנו למים ושחינו עם דולפינים, מה שהתחיל את ניסיון הצלילה שלי באופן כיפי במיוחד. חוויות הצלילה, ויותר מכך חוויות האי (שכללו בתוכן את מסיבת הסילבסטר הבלתי נשכחת של 2010), שכנעו אותי להישאר באי למספר חודשים, בהן למדתי צלילה ברמה מקצוענית עד לרמת דייבמאסטר. בקורס, שארך כחודש וחצי, למדתי להוביל צלילות, להעביר צלילות רענון, להדריך בקורסים, ומלבד זאת, הרבה חומר תיאורטי על צלילה: פיזיקה, פיזיולוגיה, ציוד צלילה על כל חלקיו, ועוד. מסתבר ששיעור פיזיקה של 3 שעות על אי קריבי זה לא גרוע כמו שזה נשמע… החלק הארי של הקורס הוא פשוט עוד ועוד צלילות – צלילות כיף או ליווי ועזרה בקורסים בסיסיים. עם הזמן מגיע הניסיון, ובסוף התקופה היו כמה אתרי צלילה שהכרתי כמו את כף ידי, כולל איפה מתחבאים כל הדגים המגניבים. את הקורס מסיימים בטקס חניכה חגיגי במיוחד הנקרא "snorkel test" (מבחן השנורקל): כל מועדון הצלילה מתאסף יחדיו באחד הברים והדייבמאסטר הטרי צריך להראות כישורי צלילה מתקדמים בכך שהוא מרוקן מסיכה מלאה בבירה ושותה ללא הפסקה כחצי (!) בקבוק רום דרך שנורקל. אחרי תקופת זמן משמעותית על האי, אלו כישורים בסיסיים ביותר, ואחרי המבחן האחרון המסיבה ממשיכה אל תוך הלילה. לאחר סיום הקורס, החלטתי להישאר באי ולעבוד במועדון כדייבמאסטר. כבר כשהבנתי שאני משתקעת באוטילה לזמן מה התחלתי לעבוד בבר מקומי כברמנית, וכך התחלתי לעבוד במה שרוב התיירים באוטילה עושים לכיף: צוללים בבוקר ומבלים בלילה. סדר היום שלי היה פשוט חלומי: קמתי מוקדם בבוקר (יחד עם האיגואנות שבגינה שלי), ולאחר ההגעה למועדון ארגנתי ציוד לצוללים ואת הסירה (מיכלי צלילה, ציוד עזרה ראשונה וכו'). כשהצוללים מגיעים, עוזרים למי שצריך עם הציוד ועולים לסירה. מעבירים תדריך על הצלילה, נהלי בטיחות, סימנים מוסכמים, והסבר על אתר הצלילה ומה אנו צפויים לראות. ואז נכנסים למים ומשם – דממה. כל מה שחשבת עליו או הטריד אותך לפני – נשכח, הדבר היחיד שנשמע הוא הנשימות שלך, התחושה היא של ריחוף חסר כבידה והנוף התת-מימי מרהיב ומרגיע. עבודת הדייבמאסטר היא קצת כמו מדריך בטיול בג'ונגל: מוביל אותך לאורך הדרך שלא תאבד, מראה חיות מיוחדות או תופעות טבע יוצאות דופן ודואג לבטיחות המטיילים. לאחר 2 צלילות שנמשכות כ50 דקות חוזרים למועדון הצלילה. הדרך היא גם חווייתית, כמובן: הסירה המהירה המפלחת את הים הטורקיז נותנת הזדמנות מצוינת להשתזף על הסיפון, ליהנות מנוף האי הטרופי ולהכיר אנשים חדשים, תיירים או מקומיים. כשחוזרים למועדון, לאחר ששוטפים את הציוד, יש נוהל ברור ביותר של רישום הצלילות ביומן הצלילות תוך לגימת בירה צוננת, עדיף בבר שליד המועדון, היושב על המים. כך מתנהלות הצלילות. ומה עושים בערב? אוטילה ידועה בחיי הלילה הפרועים שלה: אפשר להתחיל את הערב במסעדה טובה (מקומית, איטלקית, מקסיקנית, הודית, או אחרות), לעבור לאחד הברים שעל המים ולסיים במועדון אל תוך הבוקר. כל לילה יש מסיבה גדולה במקום אחר, ובקיץ יש פסטיבל טראנס, הגדול ביותר במרכז אמריקה: 24 שעות של שכרון חושים על אי קטנטן שכן.

לאחר 4 חודשים מדהימים שבהם התאהבתי באי ובתושביו, עזבתי כדי להמשיך במסעותיי בעולם, אך אוטילה נשארה, והיא עדיין איתי. עוד לא מצאתי מקום כזה מיוחד, משוגע, כיפי ומדהים. אני כבר מחכה לרגע בו אוכל לחזור לשם, ולו לקצת – לעוד salva vida אחת (הבירה המקומית), עוד צלילה אחת, עוד לילה מטורף אחד.

והנה תשובות לכמה שאלות נפוצות

"אבל אני בכלל לא צולל. יש לי מה לחפש שם?"
אוטילה ידועה בצלילות לחופיה, אך לא רק. ניתן לשכור ציוד שנירקול ולשנרקל להנאתכם בריפים הקרובים לחוף (ויש כאלו הרבה – ומדהימים!). כמו כן, בעונות המתאימות ישנה חברה שמוציאה טיולים לצפייה בכרישי לוויתן. ניתן לשכור טוסטוס ולטייל מסביב לאי (חלק נכבד מהאי הוא ג'ונגל סבוך ולא מפותח), או לטייל רגלית לגבעה הצופה על האי ולמערות המים המתוקים שלידה. יש גם בית ספר ללימוד ספרדית ומקום שניתן להתנדב בו לשימור איגואנות מקומיות. ליד אוטילה יש 11 איים קטנטנים (Cays) אשר ניתן לשוט אליהם. חלקם מיושבים והשאר חלקות אלוהים קטנות, בהן אין כלום חוץ מחול, ים, שמש ועצי קוקוס. ב- Sandy cay יש בית שניתן להשכיר תמורת 100 דולר ללילה. איפה עוד בעולם תוכלו להגיד שהיה לכם אי פרטי לגמרי לעצמכם?!

"לא בא לי 'להתכלב' בהוסטלים".
רוב מקומות הלינה באוטילה די בסיסיים, אך ישנו מלון יפה במרכז האי בשם Mango inn, ורזורט מפואר בשם Laguna beach.

"איך בכלל מגיעים לשם?"
העיר הקרובה ביותר בהונדורס היא לה-סייבה, שנמצאת 3 שעות נסיעה מסן-פדרו-סולה, העיר השנייה בגודלה בהונדורס. לסן-פדרו-סולה יש טיסות יומיות ממגוון יעדים בצפון, מרכז ודרום אמריקה. ניתן להגיע בנסיעה+מעבורת או בטיסות (ישנם שדות תעופה קטנים בלה-סייבה ובאוטילה). עוד אפשרות, אם כי יקרה יותר, היא להגיע לאי הסמוך רואטן (בטיסה מצפון אמריקה או אירופה) ומשם בספינה לאוטילה. אין ספק שההגעה לאי היא קצת למיטיבי-לכת, אבל ההשקעה שווה את זה.

"איך משלמים שם?"
המטבע באוטילה, כמו בשאר הונדורס, הוא למפירה (1 דולר = כ- 19 למפירה נכון לפברואר 2012). עם זאת, דולרים מתקבלים בשמחה ברוב המקומות, וישנם 2 כספומטים במרכז האי.

"על איזה מועדון צלילה את ממליצה?"
המועדונים באוטילה ברמה די דומה מבחינת המדריכים, הציוד, המחיר ואיכות הצלילות. הם נבדלים אחד בשני ביחס ובאווירה. אני ממליצה בחום על המועדון "שלי"- Parrots dive center. אווירה מדהימה של כיף ומסיבות, בלי להתפשר לרגע על מקצוענות.

"אז בגדול… שווה?"
הכי שווה!!!