וייטנאם מאיפה להתחיל? מכאן!

אחד היעדים הפחות מוכרים למטייל הישראלי במזרח היא וייטנאם. בשונה מתאילנד הממוסחרת, וייטנאם עדיין לא הפכה לגמרי לקוואסאן אחת גדולה, והיא מציעה מגוון אפשרויות לכל סוגי הטיולים – החל מטיול בק-פאקינג ארוך, וכלה בחופשת חופים, שמש ואפילו קצת קניות.ֿ במדריכים השונים תוכלו למצוא המון פרטים וטיפים על וויטנאם, אבל כמה דברים שלמדתי בטיול הקצר-מדי (לטעמי) שערכתי שם, לא מופיעים בצורה מסודרת במדריכים, ומומלץ להכיר.

וייטנאם. נפתחת למערב ארמון האיחוד, הו צ'י מין סיטי. צילום: עמית לב

1. כרטיס סים מקומי – לפני היציאה מהארץ כדאי לבדוק אם הטלפון הסלולרי שלכם פתוח לכרטיסי סים זרים. לפי החוק בארץ, מכשירים שנקנו בשנתיים האחרונות לפחות אמורים להיות. כאשר אתם מגיעים לשדה התעופה בהאנוי (אני מאמין שיש כזה גם בסייגון, ולאל-על יש עכשיו טיסות בשיתוף עם וייטנאם איירליינס לשני היעדים האלה), מומלץ לקנות כרטיס מקומי. בעת כתיבת השורות האלה, תמורת 25 דולר, מקבלים גלישה חופשית ברשת, 80 דקות שיחה לכל היעדים בעולם, ו-70 דקות שיחה ליעדים בוייטנאם. זה נוח ומועיל כשרוצים להזמין מקום במלון/גסטהאוס מהדרך, או כשרוצים לברר דברים, וכמובן, גישה חופשית לאינטרנט – שזה נחמד למכורים או לאנשים שצריכים את ה-GPS כדי לא להאבד בסבך הרחובות עם השמות המוזרים.

2. התניידות – צריך לזכור שהתחבורה הציבורית במדינה לא מפותחת במיוחד, ולא תמיד יש קו ישיר בין שני מקומות שאנחנו רוצים לבקר בהם. למשל, בין מפרץ הא לונג לבין סא פה אין קישור ישיר, וחייבים לעבור בהאנוי, למרות ששתיהן נקודות מוצא מאוד פופולריות אצל מטיילים. זה תקף גם לקשר בין ערים גדולות יותר. מומלץ לקחת טיולים מאורגנים מסוכנות נסיעות, ולא להתחיל לחפש את עצמכם עם אוטובוס מקומי. זה חסכוני בזמן, וכנראה, שבסופו של דבר גם בכסף.

מקדש הספרות, האנוי צילום: עמית לב

3. חציית כביש – בערים הגדולות נראה שהתנועה לא מפסיקה. את הטיפ הזה נתן לנו בחור ישראלי שמתגורר בהאנוי: רדו לכביש וחצו בקו ישר, בקצב אחיד, תוך כדי שאתם מסתכלים בזהירות ימינה ושמאלה. התנועה תזרום סביבכם.

4. שפה – לימדו מילים בסיסיות בוייטנאמית. ההגייה קשה ובלתי אפשרית למי שלא מדבר את השפה, או לפחות למד סינית פעם, אבל כמה דברים חשובים יעזרו לכם להבין מה אתם אוכלים. אם יש לכם סמארטפון, הורידו אפליקציה עם מילון, ותוכלו להראות במסעדה מה אתם רוצים.

5. רכבות לילה – בין הערים הגדולות יש רכבות שינה. כרטיסים אפשר לקנות ישירות בתחנת הרכבת (מראש, לא תמיד יהיה מקום אם תקנו לפני הנסיעה), או באמצעות סוכנויות הנסיעות שפזורות בכל רחבי הערים (בעיקר בלובי של מלונות ובתי הארחה). כמובן שלקנות ישירות מהתחנה יהיה זול יותר (כי אין עמלה), אבל אף אחד לא מבטיח לכם שיבינו מה אתם רוצים, ולא תמצאו את עצמכם חולקים ספסל עם שלוש זקנות וייטנאמיות בדרך לעיר הלא נכונה.

6. אוטובוס לילה ורכבת לילה – ללא ספק, רכבת לילה היא נוחה יותר, והמחיר בהתאם. אוטובוסים, מטיבם, צפופים יותר, ולישון באוטובוס מתנדנד, שנוסע ב-100 קמ"ש (או יותר) על כבישים רעועים, כשהנהג שומע מוזיקה מקומית כדי לא להירדם, זאת חוויה שלא מומלצת למי שרוצה לקום רענן ליום נוסף. גם ברכבת יש מה לבחור, בין מיטה קשה למיטה רכה, וכמובן, הקומה. בקרונות ה-hard-sleeper יש שלוש קומות של מיטות, וב-soft-sleeper, שתיים. המיטות הרכות הן אמנם לא מיטות של מלון יוקרה מפנק, אבל בהחלט אפשר להעביר את הלילה בהן ולישון בנוחות. המחיר נקבע לפי סוג המיטה והקומה בה היא נמצאת. ככל שתקנו מוקדם יותר, כך יש יותר סיכוי שיהיה מקום. רק אל תשכחו לשים את המסמכים והכסף עליכם.

7. הדרכה מקומית – מטיילים רבים פוקדים את ההרים בצפון מערב וייטנאם, שהצרפתים כינו "האלפים הטונקנזים". בהרים האלה מתגוררים אנשי השבטים המקומיים, כמו הה'מונג והזאו. מאוד קשה לטייל שם ללא הדרכה, וסוכנויות רבות מציעות "חבילה" שכוללת רכבת לילה מהאנוי ללאו-קאי, משם הסעה לעיר סא פה, וטיול של יומיים או שלושה עם לינה בכפרים. אני ממליץ לנסות ולהשיג מדריכה מקומית ולשלם לה ישירות, כדי לתמוך בתושבים המקומיים – התשלומים מהחבילות האלה עוברים הרבה ידיים, ובסופו של דבר, כמעט ולא מגיעים לתושבים. החוויה היא גם שונה לגמרי – מדריך מקומי טוב יוכל לבנות לכם טיול לפי בקשתכם – קשה או קל, הרבה הליכה או מעט, וגולת הכותרת של הטיול שלנו: אנחנו אכלנו את ארוחת הערב עם המשפחה המארחת במטבח, ולא ב"חדר האוכל" של התיירים שבאים לישון שם, כמו אחרים ששהו במקום. ערב עם משפחה מקומית שמשקה אתכם ביין אורז תוצרת בית, והצצה לחיים היומיומיים של משפחה מקומית, היא חוויה נהדרת. העלות של יום טיול היא בין 30 ל-40 דולר (בערך), וכוללת את ההדרכה, הלינה ואת כל האוכל בימים האלה. היא לא כוללת, עם זאת, את הנשים המקומיות שהולכות עם התיירים ומוכרות את עבודות היד המקומיות ברגע שעוצרים לאכול. לא נדיר לראות שלושה תיירים מערביים ומסביבן עשר נשים שמוכרות צעיפים, ציפיות, צמידים ובובות.

דונק, מדריכה מקומית משבט ההמונג השחורים, בעמק סאפה. צילום: עמית לב

8. צפון-דרום –  בניגוד לתיאוריות הנלמדות בחוגים ליחסים בינלאומיים ברחבי העולם, החלק העשיר יותר בוייטנאם הוא הדרום. אפשר לשים לב גם להבדלים בין היחס של האנשים אליכם ככל שיורדים דרומה יותר – התשתיות טובות יותר (דרום וייטנאם הייתה מדינה נפרדת עד 1975, בתמיכת צרפת וארצות הברית), האנשים לבביים יותר, מדברים אנגלית טובה יותר, ובאופן כללי, נינוחים יותר. סייגון, או בשמה הנוכחי, הו צ'י מין סיטי, היא עיר מערבית בסגנון המזרח-הרחוק – מצד אחד מלאה בחנויות יוקרה וקניונים, ומצד שני, מקומית ומלאה במאכלי רחוב, סוחרים ושווקים קטנים, בעוד שהאנוי אפורה יותר, מסוגרת יותר וקשה יותר לתייר.

9. אוכל רחוב – אל תהססו לטעום (אם אינכם שומרי כשרות) – בין אם מדובר בקוקוסים, מאפים ופירות אחרים שמציעות הנשים שמהלכות ברחוב עם אסל מלא בכל טוב, וכלה במרק הפו (שהוא המרכיב הבסיסי בכל ארוחה), ספרינג רולז ואטריות. הצטיידו בכמה מילים שקשורות לאוכל כדי להבין מה אומר השלט ומה אתם מזמינים, ותנסו לטעום. מדוזה, למשל, זה טעים מאוד. צמחונים צריכים להישמר, כי רבות מהמנות שנראות צמחוניות מוגשות ברוטב דגים.

10. מזומן ואשראי – רוב המקומות לא עובדים עם כרטיסי אשראי, ולמרות שיש לא מעט כספומטים, אפילו בערים הקטנות, מומלץ להסתובב עם מזומנים כל הזמן (לא במקום אחד, כמובן, אלא לחלק את השטרות בין כמה מקומות בתיק ובארנק). מקומות שמקבלים אשראי לפעמים יגבו מכם עמלה של 3% על כך.

11. בטחון אישי – וייטנאם לא מרגישה מסוכנת. ישראלים לא מרגישים מאוימים מעצם היותם ישראלים (רבים מהוייטנאמים אפילו לא יודעים איפה זה ישראל), והטרדות רחוב, מלבד רוכלים שמנסים למכור לכם דברים, כמעט ולא קיימות. עם זאת, כמו בכל מקום, לא מומלץ לנשים להסתובב לבד בשעות הלילה באזורים ריקים יותר של העיר (בהאנוי – כל העיר אחרי 11 בלילה), ולכולם מומלץ לשמור על החפצים שלהם. בסייגון בעיקר, רווחת תופעה של גנבים רכובים על טוסטוס שמושכים את התיק מכתפו של מטייל ונוסעים, או חוטפים אותו מתחת לשולחן בבר או במסעדה. שימו עין על החפצים שלכם, סחבו את התיק עם שתי הרצועות על הכתפיים (ולא כמו תיכוניסטים מגניבים), ואם אתם יושבים, השחילו את הרגל דרך הכתפיות.

שקיעה בעיר העתיקה של הוי-אן, אחד מאתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו. צילום: עמית לב

12. Backpackers allies – כמו בכל עיר במזרח, גם בערים הגדולות בוייטנאם, המטיילים מתרכזים באזורים מסוימים. זה מקום טוב להכיר אנשים חדשים לטייל איתם, להזמין טיולים מסודרים ולקבל המלצות. בהאנוי הרחוב נמצא בעיר העתיקה, ונקרא Ngo Huyen, ובסייגון ברחובות Pham Ngu Lao ו-Bui Vien, והסמטאות ביניהם.

13. תיאטרון בובות – זה דווקא טיפ שיותר מזכיר את ה-LonelyPlanet, אבל הפוך. תיאטרון בובות מים נחשב לאחד ממופעי התרבות המקומיים המפורסמים והמרהיבים. אבל אפשר להודות על האמת – מדובר בשעממון של חצי שעה, והכסאות היחסית-נוחים הם כר פורה להשלמת שעות שינה. יש קונצנזוס בקרב מטיילים שבהחלט אפשר להסתפק בצפייה בגרסה המקוונת של ההופעה.

זהו. אם אתם נוסעים לוייטנאם, אני מלא קנאה. תהנו, תאכלו, תבלו, תחוו, ואל תשכחו לספר על דברים נוספים שגיליתם!

האלונג ביי. מיליון סירות לא טועות. צילום: עמית לב